-48 שעות בלי שינה
כל הלילה האחרון הייתי ערה, כי לא גמרתי את המטלות האחרונות של פרצוף תחת , שנראות כמעט בלתי אפשריות .
את הלילה האחרון העברתי בחשיבה על טום. אוף, למה אני חושבת עליו בכלל ? מי הוא בכלל ? הוא סך הכל המפקד החתיך שלי, אני אמורה לחשוב על אדוארד שהוא החבר שלי ולא עליו.
חזרתי חזרה למגורים, בתקווה לשים טיפה את הראש לישון אבל פרצוף תחת כבר עמדה שם מחוייכת .
"גמרת את הכל ג׳ונס ?" היא שאלה .
"כן" אמרתי ופיהקתי .
"את בטוחה ?" היא שאלה .
"כן !" צעקתי .
"סליחה" הוספתי .
"טוב, אני אבדוק את זה אחרי זה . כדאי לך מאוד שזה יהיה טוב כי אם לא ..." היא אמרה וחייכה לעצמה .
"כולן לקום !!" היא צעקה על כל שאר הבנות האחרות שהן לא התעוררו .
"אני יכולה ללכת לישון ?" שאלתי .
"כל הלילה הייתי ערה" אמרתי .
"לא, זה חלק מהעונש שלך" היא אמרה וחייכה . כמה חלקים שלא ידעתי עליהם יש לעונש שלי ?
כולנו הלכנו להתארגן ותוך חצי שעה היינו במתחם החולי .
כולנו הצדענו, לטום ולאן, וטום בכלל לא הסתכל לכיווני .
אלחי שנגמרו כל החפירות שלה, סוף סוף יכולתי לדבר .
"אן" אמרתי .
"מה , ג׳ונס ?" היא שאלה .
"אני כבר יומיים לא התקלחתי ויש לי חול בשיער, אני יכולה ללכת בבקשה ? אני חייבת" שאלתי .
"אה, אז ג׳ונס מבקשת ללכת להתקלח" היא אמרה וחייכה .
"יש לך 10 דקות" היא אמרה וחייכתי, מה קרה שהיא נותנת לי ללכת ? לא ידעתי אבל לא ממש היה לי אכפת . ראיתי כבר את המבטים המבוהלים של כל הטירונים האחרים, חושבים שהם הולכים לקבל עוד עונש בגללי . אבל ממש לא היה לי אכפת, שיתמודדו, הם לא עשו כל הלילה מטלות של פרצוף תחת, שכוללת ניניקוי שירותים דוחים ושטיפת כךים עם דברים דביקים עליהם שאף אחד לא יודע מה הם. הם קוראים לזה אוכל.
נכנסתי למקלחת, נותנת למים לשטוף את גופי ולהוריד ממנו את כל הלכלוך של כל היומיים האחרונים . ניסיתי לעשות כמה שיותר מהר, למרות שבחיים לא ראיתי כזאת טינופת. הסבונים המגעילים של הצבא לא עזרו, מזל שהבאתי איתי כמה סבונים רזרבים מהבית . אחרי שיצאתי לבשתי שוב את המדים, וחזרתי לאימון .
נעמדתי והצעדתי כמו כולם, לא הבנתי למה כולם עדיין עומדים שם ולמה הם לא התחילו באימון .
פרצוף תחת נזפה בכמה טירונים אחרים וטום עמד שם בצד מסתכל על כולם מבעד למשקפי השמש שלו.
"אה יופי, ג׳ונס חזרה" היא אמרה ועזבה את הטירון האחרון שנצמדה אליו, הוא נראה כאילו ירדה לו אבן מהלב אחרי שהיא עזבה אותו טפנתה אליי.
"נו ג׳ונס, עכשיו את בסדר ?" היא שאלה אותי וחייכתי .
"הרבה יותר טוב, מקלחת עושה פלאים היא אפילו עזרה לי להתעורר" אמרתי .
"כן אני באמת רואה שהשיער שלך נראה הרבה יותר טוב" היא אמרה .
"נכון ? הוא לא מדהים כמו תמיד אבל הוא הרבה יותר טוב ממקודם המקלחת הזאת באמת עז..." אמרתי אך היא קטעה אותי .
"כולם רצים עוד 10 קילומטר על האיחור של ג׳ונס !" היא צעקה .
"ואחרי זה יורדים ל50 על ההתחצפות שלה" הוא אמרה וכולם שלחו אליי פרצופים כעוסים, אני רק שלחתי חיוך מנחם .
"קדימה , תתחילו לרוץ , יש לכם 20 קילומטר , ג׳ונס את ראשונה !" היא אמרה וטום הוריד לרגע את משקפי השמש שלו, הסתכל עליי ואז החזיר אותם . הוא מעצבן, מי הוא חושב שהוא, למה הוא לא אומר לה כלום ? היא לא נורמלית, הלכתי רק לחמש דקות ואחרי זה אני צריכה לרוץ 20 קילומטר ?
ולנטיין הצטרפה אליי לריצה .
"היא לא נורמלית, 20 קילומטר ואז עוד לרדת ל50 ?" שאלתי .
"לא, את לא נורמלית" היא אמרה לי .
"מה אני לא נורמלית ? מה אני קשורה ?" שאלתי .
"בגללך אנחנו כולנו סובלים, מילא את פוגעת בעצמך אבל אמה את פוגעת פה בכולם, כולנו קיבלנו המון עונשים בגללך" היא אמרה.
"את חברה שלי, את אמורה להסתבך איתי" אמרתי לה .
"לא על דברים כאלה שטותיים אמה. וכל יום את מסתבכת במשהו אחר" היא אמרה .
"אם תמשיכי כך את לא תחזיקי פה" היא אמרה .
"גם את עכשיו ?" שאלתי אותה .
"אמה, אני אומרת לך את זה כי לי ולכולם כבר נמאס כל יום לרוץ ולהתאמו הרבה יותר קשה ממה שאנחנו אמורים לעשות בגללך" היא אמרה והלכה.
כל שאר האחרונים עברו לידי גם במבטים כעוסים .
למה הם כל כך כועסים, זאת לא אשמתי .
או שכן ?
אחרי שנגמר היום, הלכתי לטלפון כדי לבצע את השיחת טלפון שלי .
אני מתקשרת לאבא שלי שיוציא אותי מכאן . ולנטיין רבה איתי וכולם פה שונאים אותי . וטוב, הסיבה היחידה שנשארתי פה היא טום, ועכשיו גם הוא לא מדבר איתי .
"אבא" אמרתי .
"שלום אמה, מה שלומך ?" הוא שאל .
"גרוע" אמרתי והתחלתי לבכות .
"אל תבכי, אני מבטיח לך שעוד כמה ימים את תוכלי לצאת משם" הוא אמר
"אבא תוציא אותי מפה, בבקשה, אתה לא מבין כמה אני סובלת" אמרתי .
"תאמיני לי מתוקה שאני מנסה, תשרדי עוד טיפה אני בכיוון" הוא אמר .
"את בצבא אמריקה זה לא כזה קל להוציא אותך משם, אבל אל תדאגי אני עוד אצליח" הוא אמר .
"מתי תצליח ? עוד שנתיים ?" אמרתי והמשכתי לבכות . כבר חודש וחצי אני במקום המגעים הזה, וכלום לא מתקדם . כבר חודש וחצי אני עושה את האימונים האלה, חודש וחצי אני גרה פה, חודש וחצי אני פה עם פרצוף תחת, חודש וחצי אני רחוקה מהבית, חודש וחצי אני מנותקת מהחיים שלי .
"אני מבטיח לך שאני מנ.." הוא אמר והטלפון התנתק, נגמר הזמן .
"אפילו לדבר עם אבא שלי אני לא יכולה" אמרתי והתחלתי לבכות, התיישבתי על הספסל שהיה שם והתחלתי לבכות . אני מתגעגעת לבית, לחברים שלי, לחיים הקודמים שלי לפני המקום המסריח הזה .
"ג׳ונס, לא בוכים פה" הרמתי את ראשי וראיתי את טום, הוא התיישב לידי .
"למה את בוכה ?" הוא שאל .
"אני לא רוצה להשאר פה יותר, נמאס לי , זו הטעות הכי גרועה שעשיתי ואני יעשה איי פעם בחיים שלי" אמרתי .
"אני חושב שאת צריכה להשאר פה" הוא אמר .
"ממש לא" אמרתי .
"המקום הזה עושה לך טוב" הוא אמר .
"ממש" אמרתי בציניות, הדבר האחרון שהמקום הזה עושה לי זה טוב .
"תחשבי איך תרגישי אם תסיימי את זה ותצאי מפה" הוא אמר .
"את תהיי כל כך מאושרת שסוף סוף הצלחת לעשות משהו בחיים שלך בעצמך" הוא אמר .
"אל תפספסי את ההזדמנות שניתנה לך , לא להרבה בנות יש אותה" הוא אמר .
"אני לא רואה פה שום הזדמנות" אמרתי .
"בחיים שלך אבא שלך עשה לך הכל, עכשיו יש לך הזדמנות לעשות את זה לבד . יש לך הזדמנות לצאת מהבועה הזאת שגדלת בתוכה ולהכנס לעולם האמיתי . פה כבר תתרגלי לזה, אבל אם תחזרי לחיים הקודמים שלך, מתישהו הבועה הזאת תתפוצץ לך בפרצוף ואז כבר יהיה לך הרבה יותר קשה" הוא אמר .
"אני מאמין בך" הוא אמר .
"אבל זה לא עוזר אם את לא מאמינה בעצמך" הוא אמר .
"אני נלחם שתשארי פה, אבל אם את לא רוצה להשאר כאן זה מיותר" הוא אמר .
"מה לעשות, להמשיך להלחם ?" הוא שאל .
"כן" הרמתי את ראשי ונגבתי את הדמעות . בעצם הגורם שנלחם באבא שלי זה טום, אבל אני לא רוצה שהוא יפסיק להלחם בשבילי.
קמתי וחיבקתי אותו .
עיניו הביטו בעיני, העיניים המדהימות שלו ... לרגע דמיינתי אותו נותן לי נשיקה על השפתיים אבל, למה אני מדמיינת את זה בכלל ?
"לילה טוב, ג׳ונס" הוא אמר .
"ליליה טוב טום , זאת אומרת המפקד" אמרתי והוא חייך והלך .
אבל בראשי לא הפסיק להתרוצץ מחשבה אחת - הוא מנשק אותי .
למה אני כל הזמן חושבת על זה ? כנראה שזו התוצאה של 48 שעות בלי שינה .הייתי
טוב החלטתי להפסיק להציב מטרות מכיוון שאתם לא מגיעות אליהן, עכשיו אני יעלה פרק פעם בשלושה-יומיים או ארבע ימין . :)
אז מה אתם מעדיפים ?
אדוארד ואמה או טום ואמה ?
אמה קצת מפונקת, אבל היא בכל זאת חמודהה
טוב אז מקווה שנהנתן מהפרק
תגיבו ותצביעו תודה ❤

YOU ARE READING
mistake
Любовные романыאמה ג'ונס , היא ילדה אמריקאית מפונקת , שההורים שלה והמשרתים שלה עשו הכל בשבילה עד עכשיו . אבל אז היא עושה טעות אחת קטנה, שבגללה הכל משתנה .