פרק 12
-אין כאן אף אחד
עבר שבוע מאז שאודארד הגיע לכאן. שבוע מאז שוולטיין לא מדברת איתי. בזמן האחרון הייתי עם אדוארד, אבל מחשבותיי נדדו בכלל אל טום . אוף, אני צריכה הפסקה מכל זה. אני צריכה לשכוח קצת מכל הדברים שקורים פה, ללכת רחוק מטום ומאדוארד כדי להבין מה אני רוצה באמת. חיכיתי שירד הלילה ואחרי שהוא ירד התגבתי לחדר של פרצוף תחת, כדי לקחת את הטלפון שלי.
הייתי חייבת להיות זהירה כי אסור לי שמה שקרה בפעם הקודמת שנכנסתי לכאן יקרה שוב, ששברתי מנורה ואז נפלתי עליה. אם יתפסו אותי שוב יגרשו אותי, ואני לא רוצה שזה יקרה, לפחות לא עד שאני אבין מה אני מרגישה כלפיי טום. יצאתי מהמקום מגורים של הבנות, הסתכלתי שהשטח פנוי והתחלתי להתגנב לעבר החדר של פרצוף תחת. שיט . החדר נעול.
בפעם הקודמת הי לא נעלה, לא חשבתי על זה . מה אני עושה עכשיו ? חשבתי והסתכלתי מסביב, על אחד הקירות היה חלון קטן פתוח. "אם אין ברירה" לחשתי והתחלתי לטפס כדי להכנס דרך החלון. נכנסתי לחדר שלה והשמעתי קצת רעש, אבל למזלי היא לא התעוררה. התחלתי לחפש באיטיות את הקופסת טלפונים שלנו. פתחתי כל מגירה ומגירה, עד שנעצרתי על מגירה אחת שהייצה נעולה. מה יש לה כבר להסתיר ? חשבתי והמשכתי לפתוח מגירות .הסתכלתי על פרצוף תחת , היא עוד יותר מכוערת כשהיא ישנה. אבל היה לה משהו מתחת לכרית. זה ..צרור מפצחות ! התקרבתי אליה בעדינות והוצאתי בעדינות את הצרור מפתחות ממתחת הכרית שלה. היא נחרה קצת וזה גרם לי בהתחלה להבהל מאוד , אבל אחר כך היא הפסיקה . ניסיתי להכניס כל אחד מהמפתחות הזהובים הקטנים לתוך המגירה, כולם נראים אותו דבר אבל אף אחד לא פתח אותה. חוץ מהמפתח האחרון . המגירה השמיעה קול חריקה ונפתחה. היה בתוך המגירה נייר שכתוב עליו את השם שלי באותיות מודפסות. אבל רק את השם שלי. לא היו עוד ניירות עם מידע על טירונים אחרים, רק עליי .הוצאתי את הנייר באיטיות , קיפלתי אותו ודחפתי אותו לכיס שלי. מוזר, למה היא שומרת את הנייר עם הפרטים שלי במגירה נעולה ולא עם של כל שאר הטירונים?
המשכתי להפוך כל מגירה, ופתחתי את הארון. היו לה דווקא המון בגדים- המון מדים, אבל גם המון בגדים רגילים והרבה לבוש הלבשה תחתונה מיוחד. עם מלא תחרה ודברים כאלה. לא ידעתי שזה הסוג של פרצוף תחת.
בפינת הארון, הייתה מונחת הקופסת טלפונים שלנו.
יש! חייכתי ודפקתי את הרגל בפינה של המיטה שלה מרוב שמחה. נשכתי את שפתיי כי זה כאב,אבל אין לי ברירה אני חייבת להיות בשקט. הוצאתי את הקופסה ולקחתי את הטלפון שלי, החזרתי אותה לארון, סגרתי אותו ויצאתי חזרה לחדר דרך החלון.
שלחתי הודעה לאמילי.
אני: אמילי.
אמילי: אמה ! איך השגת את הטלפון ? משחררים אותך ?
אני: לא זה סיפור ארוך. אני צריכה את העזרה שלך
אמילי: מה את צריכה ?
אמה: שנלך מחר למועדון שקרוב לפה, אני צריכה לשכוח קצת מכל הדברים פה.
אמילי: מה קרה ?
אני: אני אספר לך הכל מחר. סבבה ?
אמילי: כן, אבל איך תצאי משם ? בכל זאת זה צבא אמריקה, קצת קשה לברוח
אני: תשאירי את זה לי. רק תדאגי מחר לבוא לפה בערב עם פאה בלונדינית, משקפיי שמש, דף עט ומצלמה.
אמילי: אוקיי .
הכנסתי את הטלפון לתיק שלי, עצמתי את עיניי והלכתי לישון.
"בוקר טוב !" פרצוף תחת צעקה וקמתי. הפעם אני לא אאחר, יש לי דברים חשובים לעשות . חשבתי וקמתי במהירות מהמיטה, והלכתי לשירותים לצחצח שיניים וללבוש את המדים. אחרי שגמרתי הלכתי לאימון, ושם היינו צריכים לרוץ רק 10 קילומטר, כי לא איחחרתי היום.
"אמה" אדוארד אמר והצטרף אליי לריצה. "היי" אמרתי.
"איפה היית אתמול ? באתי לחפש אותך במגורי בנות ולא היית" הוא אמר .
"אצל פרצוף תחת בחדר" אמרתי.
"אצל פרצוף תחת ?! מה עשית שם ? את יודעת שהיא מחפשת אותך, למה את בכלל מתקרבת לאזור שלה ?" הוא שאל.
"זה לא משנה מה עשיתי שם, זה משנה מה מצאתי." אמרתי.
"מה מצאת ?" הוא שאל.
"דף שכתוב עליו את השם שלי, עם עוד מלא דברים כתובים בו שלא הספקתי לקרוא.
"זה בסדר, היא המפקדת שלך. בטח יש לה מידע עלייך, כמ שיש לה מידע על כולם" הוא אמר .
"אבל הוא היה במגירה נעולה, לא עם כל הטירונים.אני צריכה לבדוק את זה" אמרתי.
כשכולם הלכו לארוחת בוקר, אני ואדוארד חזרנו לחדר של הבנות כדי לבדוק את הדף. התיישבתי על המיטה והורדתי את המדים הלא נוחים והמעצבנים האלה, ונשארתי רק בחולצה קצרה צמודה ומכנסיים קצרים צמודים שלבשתי מתחת . אדוארד עשה כמוני. הוצאתי אותו מהכיס של הפיג'מה שלבשתי אתמול, והתחלתי לקרוא.
"אמה ג'ונס" הקראתי את שמי בקול , אבל אחר כך כבר התחלתי לקרוא בשקט.
"נו ? מה כתוב שם ? את רואה שזה כלום ?" הוא שאל.
"ממש לא כתוב כאן כלום" אמרתי .
"אז מה כתוב שם ?" הוא שאל.
"כתוב שם על כל המקומות שגרתי בהם, כל העסקאות של אבא שלי, כל הבתי ספר שלמדתי בהם, המורים שהיו לי, מי החברות שלי, איפה אני מסתובבת הרבה, על כל הבנים שיצאתי איתם, על הציונים שלי, מה סדר היום שלי סכל יום ושאתה החבר שלי וגם שבגדת בי פעם אחת" אמרתי. הייתי בהלם . לא חשבתי שזה דף רגיל, אבל לא חשבתי שאני אמצא את כל זה פה.
"מה ? מאיפה היא יודעת את כל זה ?" הוא שאל .
"אני לא יודעת, אבל זה ממש מפחיד. זה כאילו היא עקבה אחריי כל הזמן" אמרתי "מההתחלה ידעתי שיש לה משהו נגדי, וזה רק מוכיח את זה" אמרתי וקמתי מהמיטה, אבל אדוארד תפס בידי.
"לאן את הולכת ?" הוא שאל .
"להראות את זה לטום, זה יביא לפיטורים שלה, אני בטוחה בזה" אמרתי.
"חכי רגע" הוא אמר .
"מה ?" שאלתי .
"אם תביאי את זה לטום עכשיו היא בטח תפוטר, אבל את לא תדעי למה היא עקבה אחרייך. עדיף לך להשאיר את זה כרגע כך, לנסות להבין למה היא בכלל עקבה אחרייך ומאיפה יש לה את כל הפרטים האלה ורק אז ללכת לדווח עלייה, אחרי שתדעי מי היא ומה היא רוצה" הוא אמר .
"אוי, אני אוהבת את החבר החכם שלי" אמרתי והתיישבתי על המיטה חזרה, נתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים.
"התגעגעתי אלייך כל כך" הוא אמר והתחיל לנשק אותי נשיקה סוערת, ונשכב מעליי. "אדוארד, אי אפשר לעשות את זה פה" אמרתי , בין נשיקה לנשיקה שהוא נתן לי.
"אף אחד לא יבוא, כולם בארוחת בוקר. והתגעגעתי אלייך המון זמן ..." הוא אמר והתחלתי להרגיש רע עם עצמי על זה שאני יוצאת היום בערב. אבל אין מה לעשות, אני חייבת לשכוח קצת כדי להבין את מי אני באמת אותה.
הוא התחיל לנשק אותי והוריד את חולצתו, ואחריי זה הוריד את שלי המשכתי להתנשק איתו עד שהדלת נפתחה. ומי עמד שם ? טום.
זו הפעם האחרונה שאני מקשיבה לאדוארד כשהוא אומר לי "אין כאן אף אחד"
YOU ARE READING
mistake
Roman d'amourאמה ג'ונס , היא ילדה אמריקאית מפונקת , שההורים שלה והמשרתים שלה עשו הכל בשבילה עד עכשיו . אבל אז היא עושה טעות אחת קטנה, שבגללה הכל משתנה .
