mistake

פרק 4

-נדמה לי
פרק 4-

התעוררתי על מיטה לבנה בחדר שכולו לבן, אור לבן סינוור את עיניי והקשה עליי לפתוח אותם. פקחתי את עיניי וסרקתי את החדר, היה ארון עם המון תרופות, שולחן לבן וכיסה לבן, ומיטה לבנה שעליה אני שכבתי. על השולחן היה גם מחשב רק שהוא היה בצבע שחור. פקחתי את עיניי עוד יותר וראיתי את טום לידי. "מה קורה פה ? איפה אני ?" שאלתי ורציתי לקום, אך כאב חד פילח את ראשי.
"את לא אכלת כל היום, ואחרי זה רצת והתעלפת" טום הסביר בפשטות.
"את נפלת וקיבלת מכה חזקה בראש, בגלל זה כואב לך עכשיו" הוא אמר והגיש לי מגש עם אוכל שנראה אכיל וביתי כזה.
"ההורים שלך שלחו לך כדי שתאכלי משהו. הבטחתי להם שאני אדאג שתאכלי את הכל" הוא אמר . טום דואג לי .? חשבתי וחייכתי. התיישבתי והחזקתי את ראשי שכאב מאוד שקמתי, חטפתי את המגש מידיו של טום והתחלתי לאכול, הייתי ממש רעבה והתגעגעתי כל כך לאוכל של הבית. בדרך כלל היה אכפת לי מזה שאני נמצאת ליד בין חתיך ושאני אוכלת כמו חזירה, וגם הייתי מתחשבנת עם הקלוריות. אבל כרגע לא היה לי ממש אכפת. רק אכלתי במהירות את העוף ברוטב מייפל שאני אוהבת יחד עם האורז ברוטב וסלט בצד. עדיף מהאוכל הלא אכיל שהם מגישים שם.
"אני רואה שאני לא אצטרך לדאוג לזה שתאכלי" הוא אמר.
"היי, לא אכלתי המון זמן" אמרתי .
"חוץ מיזה, אם אנחנו כבר בנושא כדי שתחליפו את האוכל שלכם. הוא ממש מגעיל" אמרתי .
"אני אשקול את זה. יש לך עוד דרישות פרינססה?" הוא שאל וגיכך, נראה משועשע מאוד. אך אני לקחתי את השאלה שלו ברצינות
"יש פה המון מה לשפר" אמרתי והוא הסתכל עליי עם חיוך.
"אה כן ? כמו מה ?" הוא שאל. "המדים שלכם , הם נוראיים. מילא זה שהם לא נוחים ומגרדים זה עוד בסדר, אני רגילה לרקוד ולקפוץ בעקבים ובחצאיות קצרטת ובבגדים הכי לא נוחים אז זה בסדר. אבל באמת שהם ממש מכוערים," אמרתי והוא גיכך.
"עוד דברים ?" הוא שאל .
"כן החדרים. הרעיון של הביחד מאוד יפה אבל זה לא מתאים וכל אחד צריך שיהיה לו חדר משלו, עם מקום משלו ומיטה נורמלית. איך אפשר לישון על מיטה כל כך קטנה עם שמיכה כל כך דקה וכרית אחת ? אתם בכלל לא משקיעים בנו, אתם צריכים אותנו עירניים לאימונים, כך קשה לישון" אמרתי.
"עוד משהו ?" הוא שאל.
"אמממ... כן המקלחות. מילא חדרים משותפים, אבל מקלחות משותפות ? זה השיא. זה נוראי מקלחות משותפות, הווילון גם בקושי נסגר. את צריכים לעשות חדר שלכל אחד יהיה מקלחת משלו, אני אישית מעדיפה אמבטיה אבל גם עם דוש אני אסתדר" אמרתי והוא צחק.
"אני אראה מה אפשר לעשות לגביי זה. אולי באמת נשנה את המקום לבית מלון" הוא אמר וחייך, אני מחקתי את החיוך שלי כשהבנתי שהוא אמר את זה בציניות.
"ומכיוון שאני רואה שאת לא הולכת לאכול פה, וזה חשוב לאכול, ההורים שלך ישלחו לך אוכל מהבית" הוא אמר .
"אל תדאג בקשר לזה, כי אני לא הולכת להשאר פה במשך הרבה זמן" אמרתי.
"מה זאת אומרת ?" הוא שאל.
"זאת אומרת שאני לא אשאר פה, אני עוד אמצע דרך לצאת מכאן. המקום הזה הוא לא בשבילי" אמרתי.
"אני פה רק בגלל טעות" אמרתי.
"ומה הטעות ?" הוא שאל
"רבתי עם אבא שלי יום אחד, הוא אמר שאני מפונקת ואני רציתי להוכיח שלא. אז נרשמתי לפה, ועכשיו אני כל כך מצטערת על זה" אמרתי והוא חייך.
"אני חושב שאת צריכה להוכיח לעצמך שאת לא מפונקת ולא לאבא שלך"
הוא אמר. "את אמרת שהמקום הזה הוא לא בשבילך, אבל המקום הזה הוא בדיוק בשבילך, את לא מבינה עד כמה. זו ההזדמנות שלך להוכיח עד כמה את לא מפונקת ושזאת יכולה להשאר פה, להוכיח לכל מי שאמר שאת מפונקת ושאת לא יכולה לעשות את זה שהוא טועה" הוא אמר .
"אבל הם צודקים, אני באמת מפונקת שלא יכולה לעשות את זה, אני פשוט לא שייכת לכאן." אמרתי .
"אני חושב שאת מנסה לשכנע אותך שאת לא תצליחי לשרוד כאן כי זו האפשרות הכי קלה בשבילך, פשוט ללכת ולא להתמודד. תחשבי על זה" הוא אמר וקם.
"אה וג'ונס , יש לך שיחה מאבא שלך" הוא אמר והעביר לי את הטלפון, קם מהכיסא שהוא ישב עליו ויצא מהחדר.
"אבא ?" שאלתי.
"אמה ? הכל בסדר ? שמעתי שהתעלפת, מה קרה ?" הוא שאל .
"מעבידים אותי פה אבא" אמרתי לו . והתלבטתי הרבה זמן על התשובה הזאת אחרי המשפט של טום. אולי אני כן משכנעת את עצמי לבחור בדרך הקלה ביותר , אבל אז מה ? היא הכי קלה. לא שווה לי לסבול את כל זה בשביל להוכיח לכל מי שלא מאמין בי שאני לא יכולה להתמודד ,שיקפצו לי.
"מה זאת אומרת ? מה הם עושים לך ?" הוא שאל וסיפרתי לו על המקרה של היום.
"אבא המקום הזה זוועתי, אתה חייב להוציא אותי מפה. אני לא חושבת שאני אוכל לשרוד פה עוד יום אחד, אני מרגישה כמו מישהי שצריכה לחיות בעוני." אמרתי .
"אני עובד על זה, אני מבטיח. את נכנסת לצבא אמריקה, גם לאיש עסקים כמוני קשה להוציא אותך משם" הוא אמר
"אבא אני יודעת שתוך שנייה אתה יכול להוציא אותי, אתה באמת לא מבין עד כמה המקרה חמור, הם גרמו לי להתעלף. אני רוצה הביתה, תוציא אותי מפה כמה שיותר מהר בבקשה" אמרתי.
"אני אנסה חמודה, עכשיו תלכי לנוח" הוא אמר.
"ביי אבא" אמרתי וניתקתי את הטלפון.
"אני רואה שלא הקשבת לי , אה ? " טום פתח את הדלת בשנייה שניתקתי את הטלפון ולקח אותו מידי.
"הקשבת לי ?!" שאלתי אותו בעצבים.
"זה הטלפון שלי, מותר לי להקשיב" הוא אמר ועשיתי לו פרצוף.
"אמה, תתני לזה הזדמנות, אולי עכשיו זה נראה לך נורא אבל בהמשך את תראי שזה דווקא דיי נחמד" אמרתי.
"אומר מי ? המפקד הקשוח המעצבן שלי שכל הזמן יושב עם המשקפיי שמש שלו ומסתכל על איך פרצוף ת... סליחה, אן, מתעללת בי ? בגללה התעלפתי היום ! אמרתי לה שאני לא מרגישה טוב ולא היה לה אכפת" אמרתי והוא דווקא צחק.
"אני שמחה מאוד שאני מצחיקה אותך" אמרתי בעצבים.
"תנסי לצאת מפה ג'ונס, אבל תדעי שאני לא הולך לוותר עלייך בכזאת קלות..." הוא אמר חייך, ויצא מהחדר

---------------------------------------------------------

התעוררתי בחדר של האחות, היא העירה אותי ואמרה שהיום אני כבר יכולה ללכת לאימון. ייאיי איזה כיף. רק אתמול התעלפתי בגלל ריצה ועכשיו אני הולכת לרוץ שוב. אני כל כך שמחה.
התארגנתי בזריזות ויצאתי לאימון, הצטרפתי לשורה המסודרת של החיילים שכבר עמדו והצדיעו לפרצוף תחת ולטום. טום הוריד את המשקפיי שמש שלו וחייך אליי, ואחרי זה החזיר אותם שוב.
"אני רוצה עשרה קילומטר, עכשיו !" פרצוף תחת צעקה וכולנו התחלנו לרוץ במשטח החולי המעצבן, איפה הם שמו את המקום של האימונים, באמצע שום מקום? יש פה רק חול, חול וחול. ושביל שמוביל אל המגורים. לא יכלו לעשות את זה באיזה חדר כושר? הרי זה כמעט אותו האימון, רק במזגן והיה הרבה יותר נעים... חשבתי, ונזכרתי שהאחות אמרה שאם אני לא ארגיש טוב יש לי אישור להפסיק. יופי, אני יכולה להשתמש בזה בתור תירוץ ולהפסיק לרוץ, אין לי כוח לזה.
"אן, אני לא מרגישה טוב" אמרתי והיא עשתה לי פרצוף.
"איפה את חושבת שאת.." היא אמרה ועצרקה כשראתה את טום מסתכל לכיוונינו. "לכי שבי בצד" היא נאנחה וחייכתי, הלכתי והתיישבתי בספסל שטום ישב, וזה הספסל היחידי שהיה פנוי. אני חייבת לשבת, אני אמורה לא להרגיש טוב לא ?
"טום" שאלתי אותו באמצע והוא הוריד את משקפי השמש שלו והסתכל עליי, עיניו הכחולות נגלו בפניי.
"מה?" הוא שאל.
"למה התכוונת שאמרת שאתה לא הולך לוותר עלי ?" שאלתי.
"התכוונתי לכל מילה, ממה שאמרתי. אני לא הולך לתת לך לעזוב" הוא אמר.
"למה ?" שאלתי. "כי את משעשעת אותי" הוא אמר וחייכתי. "רק בגלל שאני משעשעת אותך אתה רוצה להלחם עליי שאני לא אלך ? מה אני איזה צעצוע שלך ?" שאלתי
"את הכנסת למקום הזה חיים, ג׳ונס" הוא אמר .
"המקום הזה הרבה יותר שמח כשאת פה ג׳ונס" הוא אמר לחייך אליי חיוך קטן, וקרץ אליי. או לפחות כך נדמה לי.

הייי
סורי שלקח לי זמן , אבל לא היה לי פרק מוכן.
טוב אז המטרה שלכם היא:
-3 תגובות
-13 הצבעות
-40 צפיות
❤❤❤❤