mistake

פרק 26

פרק 26

מחשבות

נקודת מבט טום:

אמבולנסים נשמעו מכל עבר. הם פינו את אן ואת אמה, שאני מקווה שתצליח להחזיק מעמד. לא הסכימו לי לעלות איתה לאמבולנס, אז נסעתי מהר במכונית שלי לבית החולים הקרוב.
"מה קרה ?" וולנטיין שאלה כמה פעמים במכשיר קשר, אך לא היה לי לא כוח ולא זמן להסביר לה. הגעתי כמה דקות אחרי שהאמבולנס הגיע. אני משער. נכנסתי פנימה, עקבו אותי כמה דקות עד שאמרו לי איפה היא מאושפת, ורצתי לחדר שלה. חיכיתי לה בחוץ כי הם לא נתנו לי להכנס. הייתי בלחץ , לחץ נוראי. מה יקרה אם יקרה לה משהו ? אני אפילו לא יודע מה מצבה, איפה היא קיבלה מכה ואיך היא תהיה. היא נפלה מצוק גבוהה. אני לא מבין כל כך ברופאה, אבל אני יודע שבמצבים כאלה קשה מאוד לחיות. הייתי בלחץ,. ישבתי שם לבד, חסר אונים, מלא במחשבות . אחרי כמה שעות, אני חושב. שמעתי רעש מאוד גדול מתקרב. מי יכול לעשות כזה רעש בבית חולים ? ואז ראיתי את וולנטיין, אבא של אמה, אדוארד, ועוד כמה חברים שלה כנראה שאני לא מכיר עומדים שם.
"טום" וולנטיין אמרה וניגשה אליי.
"מה קורה איתה ?" היא שאלה
"אני לא יודע, לא אומרים לי. כרגע רק ראיתי את הרופאים יוצאים ונכנסים המון פעמים, אבל הם רק אומרו לי ,תן לנו לעשות את העבודה שלנו' והמשיכו כל פעם ששאלתי מה מצבה."
"זה באשמתי" וולנטיין אמרה. "
הייתי צריכה להתעקש על זה יותר. כך היא הייתה מאמינה לי שאדוארד נמצא עם פרצוף תחת, וכל זה לא היה קורה"
"לא, זה באשמתי" אבא של אמה אמר.
"אני שיקרתי לה, בגללי כל המצב הזה קרה. אן האשימה אותה בגללי, היא בכלל לא הייתה אשמה בזה"
"זה בגללי" אדוארד אמר.
"אוף אני כל כך דפוק, איך לא שמתי לב שאן סתם מנצלת אותי ?" הוא אמר.
"אני נשבע לך, שאם הייתי יודע שזה מה שאן מתכוונת לעשות לה ... היא אמרה לי נקמה, לא חשבתי שהיא מתכוונת למשהו כזה" הוא פנה לאבא של אמה שהתעלם ממנו לחלוטין. "אני ואתה עוד נדבר" הוא אמר.
"וזו גם אשמתי שלא שמתי לב עם מי היא מסתובבת" הוא אמר ונעץ מבט מאשים באדוארד. הוא צודק, בגלל הבן זונה הזה קרה דבר כזה. הגיעו כמה שוטרים, ואמרו:
"אנחנו יודעים שזה קשה. אבל אנחנו צריכים לשמוע עדות על המקרה" הם לקחו ראשונה את וולנטיין, אחר כך את אבא שלה, ואז את אדוארד. כשאני הגעתי לחדר קטן שהיה שם כדי להודות, ראיתי שהם לוקחים את אדוארד באזיקים. נכנסתי לחדר הקטן, שהיה בבית חולים והיה נראה כמו איזה מחסן, בכלל לא אמור לשמש לעדות. אבל פינו לנו פה חדר כדי שלא נתרחק מאמה. החדר היה לבן, מבולגן וקר, חסר צבע.
"האם תוכל לספר לנו מה קרה שם בכלל, ואיך אתה קשור למקרה ?" שוטר אחד שמנמן שאל אותי.
"כן. אני המפקד של אמה. ראיתי במצלמות אבטחה שלקחו אותה ורצתי בעקבותה. כשהגעתי למקום, בעזרת איתור של הרכב, היא כבר לא הייתה שם ומצאתי את אדוארד, שהוביל אותי למקום שבו היא .. " אמרתי ועצרתי את עצמי.
"כשהגענו למקום, אן איימה עליה באקדח ואמרה שאם נתקרב היא תהרוג אותה, אז לא התקרבנו. אני לא יודע מה הלך בינהן שם, לפי מה שהבנתי איזה עניין משפחתי. אחרי שאן דיברה, בלי שום התרעה מוקדמת היא תפסה בידה של אמה, וקפצה יחד אחד מהצוק." אמרתי.
הם שאלו אותי עוד כמה שאלות, ואחרי שראו שאני לא מסוגל להמשיך לענות שחררו אותי.

כולנו ישבנו מחוץ לחדר של אמה, לא מודעים למצבה. כל אחד האשים את עצמו, וטוב, במקרה הזה כולנו אשמים. אני מרגיש רע עם עצמי, שכל הזמן הזה היא רדפה אחריי ואני חשבתי שהיא תמיד תהיה פה בשבילי ושתמיד נוכל להיות יחד- אבל טוב, כנראה שלא. אני לא יודע אם היא תשרוד את זה בכלל. אני אהבתי אותה, באמת אהבתי אותה. אבל כל פעם מצאתי תירוץ אחר ל'למה לא להיות איתה' היא באמת צדקה. מתחת לכל המסכאה קשוח, אבל במציאות אני לא מסוגל להסתכן. אני מפחד.
אני מפחד לעשות משהו שלא לא חלק מהשגרה שלי. ועכשיו, בגלל הפחד הזה, יכול להיות שאני לא אזכה יותר לראות את אמה. לא אזכה יותר לנשק אותה, והייתי יכול לעשות את זה המון פעמים. לקחתי אותה כמובן מאליו- ואני ממש מתצטער על זה. וגם אן- כל כך הרבה פעמים היא אמרה לי שהיא מתעללת בה בכוונה, שיש לה משהו נגדה ואני לא האמנתי לה והאשמתי אותה שהיא סתם ממציאה דברים.
אני לא הצלחתי לראות מעבר לאמה השטחית, וזה אשמתי. כי אמה הלא שיטחית, נחשפה בפניי. וזה לא קרה בפניי הרבה אנשים. אבל בכל פעם שהיא עשתה את זה , אני לא שמתי לב וחשבתי שזה פשוט בגלל שהיא שיטחית והיסטרית.
ובגלל זה היא לא כמו שהיא תמיד. אבל מה שהיא עשתה זה להיות כמו שהיא, ואני לא נתתי לה את ההזדמנות הזאת.
"טום" וולנטיין קטעה אותי ממחשבותיי.
"הכל בסדר. כולנו באותו המצב. אתה לא אשם. אף אחד לא אשם במצב הזה" וולנטיין אמרה ושמה את ידה על כתפי, כדי לנסות לנחם. אולי אני לא אשם , אבל אני יודע טוב מאוד מי האשמים- אן ואדוארד.
בגללם אמה שלי עכשיו שוכבת פה עם סכנת חיים. כל זה קרה בגללם. ואני יודע שאני לא הולך לשכוח להם את זה. אני אדאג שאדוארד ירקב בכלא, ואם אן תצא מפה בחיים- וכבר עדיף לה שלא, אני אדאג למרר לה את כל שארית חיה, ויהיה לה גורל גרוע יותר מהמוות. אחרי המון זמן של חשיבה, זמן שכל אחד הסתגר עם עצמו ועשה חושבים, זמן שנמשך נצח אחד הרופאים יצא ונעמד מולינו. ישר הבנו שהוא רוצה להגיד לנו מה מצבה. כולנו רצנו אליו, ופתחנו את עיניינו בציפייה.

"מה קרעה לה ?" אבא שלה שאל.
"היא תהיה בסדר , נכון ?" וולנטיין שאלה. "ברגע שתתנו לי לדבר אני אגיד לכם" הרופא אמר ואני לא יכולתי לחכות כבר. זה היה ממש מתוח, כמו בתוכניות ריאלטי האלה בטלווזיה שמחכים לדעת מי הזוכה, אז מושכים את זה כמה שאפשר ולפעמים גם יש הפסקת פרסומות. "אמה היא ...,"

הייתי
טוב תודה רבה על כל ההצבעות והתגובות ❤
אז מה דעתכן על הפרק ?
בפרק הזה בפעם הראשונה כתובה מחשבתו של טום, ומה הוא מרגיש כלפיי אמה .
מקווה שאהבתן :)