mistake

פרק 23

פרק 23
-הלו סיס
נקודת מבט אמה:
התעוררתי בבוקר, מאושרת . היום אני הולכת לראות את המשפחה שלי . מדהים כמה זה יכול להשכיח ממני את הכל . את אדוארד , את וולנטיין ואת פרצוף תחת .
התעוררתי לפני כולן, כי לא רציתי שישאלו שאלות .
צחצחתי שיניים, התלבשתי בזריזות לא בבגדים של הצבא, כמה התגעגעתי לבגדים נוחים ויפים כמו אלה .
לקחתי את תיקי ויצאתי בזריזות, מדלגת על ארוחת הבוקר . הגעתי לשער, ועמדה לי שם הפתעה מאוד לא נעימה- פרצוף תחת . ואדוארד . מה אדוארד עושה פה ?
"לאן את חושבת שאת הולכת , ולמה את לא במדים ?" היא שאלה אותי .
"המפקד נתן לי אישור יציאה" אמרתי לה .
"והמםקדת מבטלת לך אותו" היא חטפה את האישור יציאה מידי וקרעה אותו.
"מה ? אבל את לא יכולה לעשות את זה ! הוא נתן לי אישור !" אמרתי , והתסכלתי על אדוארד, שעמד שם בצד ושתק . מה הקטע שלו ?
"את באה איתנו" היא אמרה .
"אני לא חוזרת לאימון" אמרתי והרגשתי נבגדת שאדוארד סיפר לה שאני הולכת . זה מה שאני חושבת שהוא עשה, אחרת למה הוא פה ? הוא בטח רצה שאני אשאר ואמר לה.
"אנחנו לא הולכים לאימון, בואי החוצה" היא אמרה .
"את המפקדת שלי, אין לך זכות לקחת אותי מחוץ לצבא בלי אפילו להגיד לי לאן" אמרתי.
"אבל זה משהו הרבה מעבר למפקד וטירונית" היא אמרה .
"תפוס אותה" היא אמרה לאדוארד , הסתכלתי עליו. מה הולך פה ?
"אדוארד מה אתה עושה ?!" צעקתי שהוא תפס בידי וניסיתי לברוח, אבל לא הלך לי .
"אדוארד תעזוב אותי !" צעקתי אך הוא לא הקשיב, וגרר אותי לאוטו שהיה שם.
-----------------------------------------------------------
נקודת מבט וולנטיין:
התעוררתי עם הרגשה מוזרה. קמתי בבוקר ולא ראיתי את אמה, גם לא באימון בוקר . גם פרצוף תחת לא הייתה .
"טום, אתה יודע איפה אמה ?" שאלתי אותו אחרי שנגמר האימון וכולם פנו לחדר אוכל.
"כן, אני נתתי לה אישור יציאה, היא לא אמרה לך?" הוא שאל .
"ואיפה אן ?" שאלתי .
מוזר לי ששתיהן לא נמצאות פה, ויש לי הרגשה ממש רעה .
"את לא יכולה לשאול אותי את זה , ולכן אני גם לא אענה לך" הוא אמר הולך . מה אני עושה עכשיו ? אני בטוחה שמשהו רע קרה , אני,מרגישה את זה . גם אדוארד לא היה פה מהבוקר .
רגע ... אדוארד, אן ואמה לא פה ?
מוזר שדווקר שלושתם לא פה, אחרי מה שגיליתי שאן ואדוארד חוקרים על אמה ...
למרות שאני ואמה כבר לא חברות, וגם לא מגיע לה שנהיה אחריי איך שהיא התנהגה אליי, שהיא האשימה אותי השקרים שאני סך הכל ניסיתי לדאוג לה ולהזהיר אותה מפינהם, עדיין אכפת לי ממנה ויש לה הרגשה שמשהו רע קרה, ואני הולכת לגלות מה . השאלה היא איך.
ישבתי בחדר אוכל, שיחקתי באוכל שלי בזמן שאני,מנסה לחשוב על רעיון .
אני זוכרת שפעם אחת ששמרתי, הייתי צריכה להסתכל במצלמות אבטחה . אולי אני אראה אם אדוארד ואן יצאו, ואז זה ירגיע אותי שהם לא עם אמה או משהו . חשבתי וקמי מהחדר אוכל . השאלה היא איך אני מתגנבת לחדר שם .
בדברים האלה, אמה הייתה היותר טובה מבין שתינו . אני לא מאלה שמסתכנות, ובטח לא מאלה שנכנסות למקום שאסור לי להיות בו.
אבל עכשיו אני חייבת. רק כדי להרגע.
נכנסתי לבניין הגדול. אנחנו לא נמצאים בו הרבה, זה בדרך כלל האזור של המפקדים . כל,פעם שראיתי מישהו הולך הייתי צריכה להסתתר.
המבנה היה עם,קירות,לבנים דהויים, מסדרון ארוך להמון דלתות בצבע כחול דהויות שנראות ישנות וכמעט ועוד שנייה נופלות.
איך אני אזכור איזה חדר זה היה ?
הסתכלתי דרך החריץ של הדלתות.
בחדר אחד היו כמה מפקדים יושבים ומדברים, בחדר שני היה מפקד עובר על מסמכים ובחדר שלישי .. היו שני מפקדים בן,ובת עושים,כל מיני דברים .
"איכס" נגעלתי , ועברתי להסתכל בחריץ של דלת אחרת אבל היא נפתחה ונפלתי .
"מה את עושה פה, וולנטיין ?" שמעתי מישהו שואל,בקול מיואש וכשהרמתי את ראשי ראיתי שזה טום .
"אני רק ... רק חיפשתי את ... טעיתי במיקום של..." על מי אני עובדת ? אני גרועה בלשקר יותר משאני גרועה בלהכנס למקומות שאסור לי להכנס אליהם .
"וולנטיין" הוא אמר להושיט לי את ידו כדי שאני אקום מהרצפה , נאחזתי בה וקמתי .
הוא יצא וסגר אחריו את הדלת הכחולה שעשתה רעש נוראי של חריקה .
"יש לי הרגשה שמשהו רע קרה לאמה" אמרתי לו.
"באתי לפה כדי לבדוק במצלמות אבטחה שהכל בסדר, כדי שאני ארגע" אמרתי .
"אין לך מה להיות לחוצה, הכל בסדר וולנטיין. אני בעצמי חתמתי לה על האישור יציאה . את תראי מחר שהיא כבר תחזור , תשארי רגועה" הוא אמר .
"אבל יש לי הרגשה רעה כזאת, ובדרך כלל אני לא טועה בהרגשות האלה" אמרתי. זה נכון. תמיד שאני מרגישה שקורה משהו רע, קורה משהו רע .
"וולנטיין, אני וויתרתי לך, אבל אם מישהו אחר יראה שאת פה, את תקבלי עונש ממש גדול. אז עכשיו תלכי לפני שמישהו ישים לב אלייל" הוא אמר .
מה לעשות ? ללכת או לא ללכת ?
"לא" אמרתי בהתחלה בקול שקט וביישני.
"מה ?" הוא שאל אותי . אני חייבת להיות עמדתית לגבי הדעות שלי . זה מה שאמה אמרה לי פעם . אני לא יכולה להגיד 'לא' בדרך ביישנית,כי אחרת זה לא נשמע מאיים.
"לא ." אמרתי בחזרה ונעמדתי מולו ביידים שלובות .
"אני רוצה לראות את המצלמות אבטחה, ואז אני אלך" אמרתי .
"את מודעת לזה שאני המפקד שלך , ואני יכול להעיף אותך מפה בשנייה נכון ?" הוא אמר .
"כן, ואני גם מודעת לזה שהמפקד שלי גם ניהל עם חברה שלי רומן" אמרתי , לא ידעתי מאיפה האומץ הזה הגיע אבל אני חייבת להודות שאני גאה בעצמי . מאוד .
"רק בשביל שתהיי בטוחה" טום אמר וחייכתי. השגתי את מה שאני רוצה .
הוא פתי את הדלת בחקיקה , נכנס ויצא שוב תוך שנייה, וסגר שוב פעם את הדלת ברעש נוראי.
"אתם באמת חייבים לתחזק את המקום הזה" אמרתי כשהסתכלתי על הקירות,והדלתות .
"בואי כבר , וולנטיין" הוא אמר להוביל אותי במסדרון הארוך, עד שהגענו לאיזה דלת כחולה שנראתה כמו כל שאר הדלתות. הוא שלף צרור מפתחות מהמדים שלו, ופתח את הדלת .
החדר היה קטן, עם שני כיסאות כמה מחשבים והמון קבלים מבולגנים . דילגתי בין הקבצים והתיישבתי על אחד הכיסאות, טום עשה כמוני .
"נחזיר את זה לבוקר , כדי שתראי שהכל בסדר ." הוא אמר וראינו את אמה הולכת לכיוון השער .
"הנה את רואה ? הכל טוב . וזו הפעם האחרונה שאת מאיימת עליי" הוא אמר , אך אני הסתכלתי על המסך, וראיתי את פרצוף תחת ואדוארד עומדים בשער .
"מה הם עושים שם ?" טום אמר ואני רק לחשתי: "ידעתי" .
ראינו איך פרצוף תחת קראה לאמה את האישור יציאה וצחקה לה בפנים, ואיך אדוארד תפס את אמה בחוזקה בזמן שהיא ניסתה להתנגד, ודחף אותה לאוטו. כך ממש לא מתנהג מישהו שהוא חבר שלה .
" מה זה ?" שאלתי את טום והוא הסתכל עליי במבט מודאג
"לא יודע, אבל אני יוצא עכשיו לראות" הוא אמר הכניס את המפתחות לתי שלו ויצא בריצה. במחשב השני ראיתי אותו כבר נכנס לאחת המכוניות ונוסע משם . כעבור כמה דקות היה לי טלפון.
"אני צריך שתמצאי לי את המיקום של המכונית" שמעתי את קולו של טום .
"איך אני עושה את זה ?" שאלתי .
"תסתכלי במחשב , יש שם תוכנה עם סימן של אוטו. תלחצי עליה ותביני לבד, את חכמה " הוא אמר ואחרי כמה דקות, הצלחתי להבין את מוצאים .
"אני שולחת לך לאן האוטו הגיע . הם נסעו רחוק ממה שאני,רואה, וכרגע הם עצרו" אמרתי וניתקתי .
שלחתי לו,את המיקום באסמס . אני מקווה שהכל יהיה בסדר .
----------------------------------------------------------
נקודת מבט אמה
נכנסתי עם כיסויי עיניים . ידיי ורגליי היו חבילות , ומישהו דחף אותי, אני משערת שזה אדוארד. הם הושיבו אותי על כיסא , אני חושבת שזה היה כיסא, אני,ראיתי רק שחור .
הרגשתי כאב חד ואז הבנתי שהם קשרו גם את יידיי ורגליי .
הם שמו לי כיסוי על הפה והורידו את הכיסוי מעיני בחוזקה, כל שערי התפזר על פניי.
היינו בתוך חדר קטן, חשוך ומאובק . לא הצלחתי לראות כל כך הרבה כי החדר היה חשוך לגמרי .
"הלו סיס" פרצוף תחת אמרה , ואדוארד נעמד לידה .

היי
טוב אז הסיפור מתקרב לסופו
למי שלא הבינה - הלו סיס זה hello sister
העלתי עוד פרק כי לא התאפקתי :)
טוב אז פרק הבא אתן הולכות להבין הכל
כל הפרקים אצלי כבר מוכנים עד סוף הסיפור :)