mistake

פרק 24

פרק 24
בית בובות
התחלתי לצעוק, אבל בגלל מה שהם שמו לי על הפה לא הצלחתי להוציא מילה .
"אל תנסי לצעוק, אף אחד לא ישמע אותך" פרצוף תחת אמרה וחייכה , אבל אני המשכתי .
לא הבנתי לאן הגעתי, מה אני עושה פה ולמה אני פה . הבני שוולנטיין צדקה כל הזמן, כי אדוארד החזיק אותי בכוח להביא אותי בכוח לפה, אני חייבת לה התנצלות. אני עוד האשמתי אותה שהיא משקרת לי, ואני זו שהרגשתי לא נעים להפרד ממנו
"את בטח רוצה תשובות אה ?" היא שאלה ואני הנהנתי .
היא הורידה לי את מה שהיא שמה לי על הפה ואמרה:
"עכשיו אני ואת הולכות לדבר"
התחלתי לצעוק, אז היא החזירה בזריזות את מה שהיא שמה לי על הפה, וצחקה .
"את לא רוצה לדבר ? טוב , אז אני אדבר" היא אמרה .
"את יודעת מה שם המשפחה שלי, ג׳ונס ?" היא שאלה אותי ולא עניתי . מה לעזעזל המטורפת הזאת רוצה ממני ?
"ידעתי שלא . טוב, נתחיל ממשהו אחר"היא אמרה .
"זוכרת למה הכרת את אדוארד ?" היא שאלה וענתה לעצמה:
"חשבת שהוא ילד חדש שהגיע לכיתה שלכם, ושהוא סתם התחבר איתך והתאהב בך כי הוא כמו כל שאר הבנים האחרים שעשו את זה" היא אמרה .
"טוב, אז זה לא נכון" היא אמרה ואדוארד יצא מהחדר .
"אדוארד הגיע לשם בגללי" היא אמרה .
"כמו שאת כבר יודעת, אני אוספת עלייך מידע מגיל קטן, וזה בעזרת אדוארד" היא אמרה ו התחלתי להשתולל .
מה ? אדוארד היה איתי כל הזמן הזה רק בשביל לברר עליי פרטים רק לפרצוף תחת ? אבל בשביל מה ?
היא הורידה לי את הכיסוי וצרחתי:
"חולי נפש ! תשחררו אותי מפה !"
"את זוכרת שאדוארד בגד בך ? את זוכרת עם מי ?" היא שאלה ולא הבנתי מה היא רוצה ממני. אם אדוארד סיפר לה כל כך הרבה דברים עליי היא בטוח יודעת את הפרט הזה, אבל מה זה משנה עכשיו .
"טוב, זאת הייתה אני" היא אמרה והייתי בהלם.
"נראתי קצת אחרת, אבל זו הייתה אני. מאז שהיינו קטנים אני ואדוארד אהבנו אחד את השנייה, והוא היה איתך רק בגלל שאני הייתי צריכה אותו איתך" היא אמרה .
פרצוף תחת הזאת יכולה לאהוב בכלל ?
הייתי בהלם . כל השנים באלה , שהייתי עם אדוארד, שחשבתי שהוא אוהב אותי, שנתתי לו להיות הראשון שלי והכל - הכל שקר . מאז שהייתי קטנה פרצוף תחת רדפה אותי, ואני לא ידעתי את זה . ובזבזתי הכל עם אדוארד- את האהבה הראשונה שלי, את הפעם הראשונה שלי, כל זה לא היה אמיתי . וגם את טום. בגללו לא הייתי עם טום, ועכשיו , אני לא יודעת מה שני החולי נפש האלה יעשו לי אבל אני לא בטוחה שאני כבר אזכה להיות איתו .
הרגשתי נבגדת, שכל השנים האלה בזבזתי על מישהו שבגלל לא היה אמיתי , מישהו שבגלל לא אהב אותי .
"נו ? את הרוסה אמה ? זה לא הכל ?" היא שאלה .
"מה את רוצה ממני ?! תשחררי אותי כבר !" צעקתי, והתאפקתי לא לבכות.
"את יודעת איפה את נמצאת ?" פרצוף תחת שאלה אותי . היא לא תעזוב אותי ?
"פה היה הבית שלי, כאן גרתי , לבד" היא אמרה .
"אני מצטערת מאוד על זה, אבל אני לא אשמה בילדות הרעה שלך. את יכולה לתת לי ללכת כבר ?" שאלתי אותה .
"את דווקא כן" היא אמרה. מה הפסיכית הזאת רוצה ממני ?
"אני לא הכרתי אותך בכלל !" צעקתי.
"תסתמי !" היא צרחה וסטרה לי על הלחי , והשתתקתי . הלחי שלי שרפה אך לא יכולתי לשים את ידי עליה כי הייתי קשורה .
"את לא הכרת אותי, אבל אבא שלך הכיר" היא אמרה .
"מה יש לך ממני ומהמשפחה שלי ?!" שאלתי אותה .
"המשפחה שלך, היא גם איכשהו המשפחה שלי" היא אמרה .
"מה ?" שאלתי .
"משפחה לא בוחרים" היא צטטה . אוקיי, היא פסיכית לגמרי .
"אבא שלך, הוא גם אבא שלי" היא אמרה . מאיפה היא מביאה את השטויות האלו ?
"אני אבא שלי ואמא שלי, חיינו בייחד. עד שיום אחד אבא שלי, או שלך , פגש את אמא שלך והתאהב בה" היא אמרה .
"הוא בגד באמא שלי עם אמא שלך , וזו הייתה תקופה מאוד קשה . כל יום ראיתי אותה בוכה" היא אמרה.
"עד שיום אחד אמא שלך נכנסה להריון, ואז , הוא עזב אותנו ." היא אמרה .
"אמא שלי הייתה מרוששת, היא נכנסה לחובות ומרוב הדיכאון גם חלתה . כעבור שנה היא נפטרה, ואני נשארתי לבד" היא אמרה .
"ניסיתי ליצור עם אבא שלי /שלך קשר, אבל הוא ניתק איתי כל קשר אפשרי. ומאז אני,גרתי כאן , לבד" היא אמרה .
"את משקרת ! את סתם ממציאה דברים ! את פסיכית לגמרי, אבא שלי ביים לא היה עושה כזה דבר !" אמרתי . מי היא חושבת שהיא שהיא תדבר על אבא שלי כך ? מאיפה היא ממציאה את כל הדברים האלה ?
היא בעטה לי ברגל והתחלתי לבכות. כל הגוש דמעות שהיה תקוע בגרוני עוד ממקודם, התפרץ החוצה .
"את בוכה עכשיו הא ?" היא אמרה וחייכה .
"זה כלום לעומת מה שתבכי" היא אמרה .
"אני לא מאמינה לך ! את שקרנית ! כשאני אצא מפה, אני אגיש עלייך תלונה ואת תשבי בכלא !" צעקתי עליה בבכי, כאבה לי נורא הרגל .
"את לא מאמינה לי ? אדוארד ! תביא אותו" היא צרחה לאדוארד , ואדוארד נכנס מחזיק את אבא שלי עם כיסוי עיניים, כשכולו חבול לגמרי .
"אבא !!" התחלתי לצעוק ולבכות, לא יכולתי לראות אותו כך .
"היא הורידה לו את הכיסוי עיניים והושיבה אותו לידי .
"אמה, את לא מבינה כמה אני שמח לראות שאת בסדר" הוא אמר .
"דיי עם השטויות , תספר לה" היא אמרה .
"אמה אני ... היא צודקת" הוא אמר .
"היא בטח איימה עלייך להגיד לי את זה" אמרתי .
"לא, היא צודקת . זה קרה" הוא אמר והוסיף:
"תכירי את אחותך" פרצתי בבכי . אדוארד לקח את אבא שלי חזרה .
הרגשתי כאילו כל העולם שלי מתמוטט. אני חושבת שברגע הזה , הבועה שלי התנפצה . קודם אדוארד, שהיה איתי כל כך הרבה טהיה המון זמן הכל בשבילי, ועכשיו אבא שלי.
אבא שלי שיקר לי כל החיים .
הוא היה הדמות שלי להערצה, אני ממש הערצתי אותו .
ועכשיו אני יודעת שהוא עשה כזה דבר למישהי ... אני אפילו לא יכולה להסתכל עליו. הוא שיקר לי כל הזמן הזה .
העולם הזה חרא.
כולם פה שקרנים .
אי אפשר לסמוך על אנשים, אי אפשר לסמוך על אף אחד חוץ מעצמך .
איו כזה דבר משפחה .
זה קיים רק בבתי בובות .
במשפחה אמיתית, המשפחה הרגילה, יש רק קבוצה של אנשים שמנסה לשרוד .
הכל זה בולשיט.
אני בחיים לא אאמין עוד למישהו .
אני לא אפול בפח הזה שוב.
פרצוף תחת נכנסה לחדר, הסתכלתי עליה במבט מלא רחמים.
"את עצובה עכשיו ?" היא שאלה .
"כי את הולכת לסבול הרבה יותר" היא אמרה וחייכה .
"על כל מה שאת לקחת לי " היא אמרה .
אני חייתי בשקר בגל פרצוף תחת .
לה לא היו חיים בגללי.
אני מבינה אותה . בפעם הראשונה אני מבינה את הכעס של פרצו...אן אליי . מהרגע,הראשון אני הרגשתי שיש לה משהו נגדי, אבל אני מצליחה להבין את זה.
אני לקחתי לה הכל .
השארתי אותה יתומה , בלי משפחה .
היא מאשימה אותי בזה .
פרצוף תחת נכנסה, והחזיקה שוט ביד שלה .
"לא" אמרתי .
"את לא מבינה כמה חיכיתי לרגע הזה" היא אמרה והרימה את השוט, והתחילה להצליף בי בגב.