כעבור חודש
מנקודת מבט אמה
עבר חודש מאז מה שקרה. חודש שגילית על עצמי, ועל הסובבים אותי. לאבא שלי עוד לא לגמריי סלחתי, אבל אנחנו בשלביי שיקום. אני מבינה שהוא לא מי שהוא תמיד חשבתי שהוא, שהוא לא 'מושלם' ולאט לאט אני מתחילה לקבל את זה. וולנטיין קיבלה את התנצלותי, ואנחנו חברות עכשיו יותר מתמיד. אדוארד, נכנס לכלא אחריי כל מה שהוא עשה. וטום ... טום ואני ביחד. אני הכי מאושרת איתו בעולם. בחיים לא חשבתי שאני אוהב כך מישהו, כמו שאני אוהבת אותו.
הרגל שלי כבר יותר טוב, אני כבר יכולה ללכת, אך לעומת זאת היד שלי לא השתפרה. החבלות שהיו לי על הפנים כבר נעלמו, והצלע שלי גם כבר פחות כואבת.
השתחררתי מהצבא, ועכשיו אני שוב בבית שלי. חזרתי לשגרה הרגילה שלי, להיות מי שאני.
"אני יוצאת היום עם טום" הודעתי להורים שלי.
"אבל איך היד שלך ? והרגל ? את בטוחה שאת יכולה לצאת ?" אבא שלי שאל אותי. "טום בחור אחראי. הוא יודע מה הוא עושה" אמא שלי אמרה לו.
בחודש האחרון גם התקרבתי לאמא שלי. אמרתי לה כל מה שאני חושבת עליה ומאז רק התקרבנו.
היה צלצול בדלת, וטום עמד בפתח ביתי. אמה שלי פתחה וחיבקה אותו, ואבא שלי עמד בצד ולא נראה כל כך מרוצה.
"את מוכנה ?" הוא שאל .
"כן" אמרתי והלכתי אליו הליכה איטית, כי עדיין כואב לי ללכת. טום נתן לי את ידיו ונתמכתי בה כדי להמשיך ללכת. אחרי שיצאנו מהבית והדלת נסגרה , הוא נישק אותי נשיקה ואמר:
"אין לך מושג כמה אני אוהב אותך" התקדמנו לעבר האוטו שלו, הוא פתח לי את הדלת ועזר לי להתיישב. אחר כך הוא נכנס בעצמו והתחיל לנהוג.
"לאן נוסעים ?" שאלתי אחרי עשר דקות של נסיעה.
"תכף תראי" הוא אמר .
הרכנתי את ראשי על החלון, בחוץ כבר היה חשוך, וראו את כל הכוכבים.
כעבור עשרים דקות הגענו- וברגע שיצאתי מהאוטו ראיתי מקום מרהיב- מדשאה גדולה כזאת,שעליה ישב סדין עם המון אוכל, והיה אפשר לראות ממנה את כל הכוכבים.
טום עזר לי לצאת מהאוטו, וגם עזר לי להתיישב על הסדין שהוא שם שם.
"מוצא חן בעינייך ?" הוא שאל.
"מאוד" אמרתי ונתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים.
הוא פתח את אחת מהקופסאות והוציא משם בולונז- שבחודש האחרון גיליתי שזה אחד מהמומחיות של טום. הוא אלוף בהכנת בולונז. אין מישהו שמכין את זה יותר טעים ממנו.
הוא מזג לי ולו בצלחת, ואלכנו ודיברנו ביננו. אחר כך הוא הוציא שתי שמכות ונשכבנו על הסדין.
"איזה חודשיים מטורפים עברו עלינו , אה ?" הוא שאל.
"כן" אמרתי. אני לא חושבת שעברו עלי חודשיים כמו אלה בחיים.
"את יודעת משהו ?" הוא שאל .
"מה ?" אמרתי והפנתי את מבטי אליו. "מהפעם הראשונה שראיתי אותך, מפונקת כזאת, מצאת חן בעיניי" הוא אמר וחייכתי. "אבל אז היית עם פרצו..אן" אמרתי, משתדלת לכבד את זכרה של אן ולא לקרוא לה יותר 'פרצוף תחת' .
"כן, אבל זה היה סתם" הוא אמר.
"אני מעדיפה שתחסוך פרטים, תודה" אמרתי והוא חייך ונישק אותי.
YOU ARE READING
mistake
Romantizmאמה ג'ונס , היא ילדה אמריקאית מפונקת , שההורים שלה והמשרתים שלה עשו הכל בשבילה עד עכשיו . אבל אז היא עושה טעות אחת קטנה, שבגללה הכל משתנה .
