mistake

פרק 22

הבוקר הגיע, צרחותיה של פרצוף תחת נשמעו בכל אזור- אבל אני קמתי בהקלה .
היום אני אפרד מאדוארד- אני אפסיק לשמור את זה וזהו ..
וכמו שטום אמר, אני צריכה לעשות מה שטוב בשבילי, אז אני אפרד ממנו ולא אשאר פה . אם אדוארד ירצה הוא יצא מפה גם, אבא שלו יוכל לסדר לו לצאת מכאן בלי בעיה.
וזה גם יפתור לי את כל הבעיות- אני אחזור לבית שלי, לחיים שלי, ואני גם אוכל להיות עם טום- כי הוא לא יהיה המפקד שלי יותר . אני גם ממש מתגעגעת למשפחה שלי, בזמן האחרון לא דיברתי עם ההורים שלי בכלל, הם לא עונים לי לטלפון, לאמא שלי זה אופייני אבל לאבא שלי לא .
אחרי האימון בוקר, אמרתי לאדוארד שאני רוצה לדבר איתו . הוא התיישב לידי בשולחן אוכל .
"על מה רצית לדבר ?" הוא שאל, לקח חתיכה של משהו לא מובן במזלג שלו ודחף לפיו.
"רציתי גם להגיד לך משהו" הוא אמר ועשיתי לו עם הראש תנועה של תגיד .
"אני ממש שמח שנשארת, לא יודע מה הייתי עושה כאן בלעדייך" שיט.
"אדוארד, אני רוצה לעזוב" אמרתי לו בפתאומיות. ."מה ?" הוא שאל .
"אני לא יודעת מה קורה עם ההורים שלי, המון זמן לא דיברתי איתם וזה ממש לא אופייני לאבא שלי, אני דואגת" אמרתי.
"איך את מתכוונת לצאת ?" הוא שאל אותי .
"לא יודעת, אבל אני כבר אמצע דרך" אמרתי וקמתי מהשולחן. השתפנתי . פחדתי להגיד לו שאני רוצה להפרד ממנו, אז אמרתי את זה . אוף למה זה חייב להיות כל כך קשה ?

נקודת מבט כללית:
"אן, אני צריך לדבר איתך" אדוארד ניגש לשולחן המפקדים .
אן לא הגיבה וקמה מהכיסא שלה, ושניהם יצאו החוצה .
"מה יש אדוארד ?" היא שאלה .
"אמה מתכננת לצאת, לראות את ההורים שלה. היא חושדת שקרה להם משהו" הוא אמר לה .
"היא לא תצליח לצאת מפה, אין לך מה לדאוג" היא אמרה וחייכה .
"היא כן. את לא מכירה אותה, אבל אני מכיר. זו אמה, אם היא תרצה היא תמצא דרך לצאת מפה" הוא אמר .
"אסור שהיא תצא מפה" אן אמרה ומבטה התקשח .
"היא תגלה שההורים שלה לא נמצאים, ואז אנחנו בבעיה . תדאג שהיא תשאר כאן. אני סומכת עלייך, אדוארד" אן אמרה וחזרה חזרה לחדר אוכל .
אדוארד עמד שם, קצת מאוכזב שהוא לא קיבל תגמול על המידע שהוא גילה .
מאז שהם היו קטנים, אדוארד תמיד עשה הכל כדי לקבל קצת התייחסות מאן, ללא הצלחה. אבל הוא ידע שהוא לא יפסיק לנסות, עד שאן באמת תתייחס אליו, ולא כמו צעצוע או שפוט שהיא משתמשת בו רק כשהיא צריכה . היא תבין שהיא אוהבת אותו.
----------------------------------------------------------
נקודת מבט אמה:
"אני חייבת לצאת טום, לא דיברתי עם ההורים שלי המון זמן" אמרתי לטום אחרי שביקשתי ללכת איתו לחדר . הייתי חייבת להגיד לו, לא בגלל שהוא המפקד שלי, המצב בינינו כרגע לא מוגדר .
"איך את רוצה לצאת מפה ?" הוא אמר .
"אני לא יודעת, אני אברח . אני אמצא דרך, רק רציתי להגיד לך " אמרתי .
"אני אתן לך אישור . ממחר ליום שלם, אבל בתנאי שלאחר כך את חוזרת לפה" הוא אמר ובאתי לנשק אותו .
"נפרדת מאדוארד ?" הוא שאל והתרחק ממני.
"לא , הוא לא נתן לי" אמרתי וטום פלט אנחה. זו רק אני או שאם אני אפרד מאדוארד טום יהיה איתי ?
"טוב , לכי ג׳ונס , שלא תפספסי את האימון שלך היום" הוא אמר , וכתב לי אישור .
לקחתי את האישור יציאה שהוא כתב, נתתי לו נשיקה על הלחי ואמרתי:
"תודה המפקד !"
הצטרפתי לכל שורת הטירונים . פרצוף תחת אמרה שהיום אנחנו מתאמנים עם אקדחים, ונתנה לכל אחד אקדח . היא הסבירה איך לירות ואני באמת ניסיתי להתרכז, אבל לא ממש הצלחתי . המחשבות שלי נדדו אל טום. אחר כך,היא אמרה לכולם להתחיל לירות במטרות, אבל אני לא ידעתי איך יורים בכלל, כי לא הקשבתי . אז חיוונתי את האקדח וניסיתי ללחוץ על ההדק, אבל זה לא עבד.
"לא הקשבת למה שאמרתי ?" פרצוף תחת הסתכלה עליי , ולא עניתי . היא עשתה פרצוף מיואש והושיטה לי את ידה, שמתי את האקדח בידה בתקווה שהיא לא תירה בי כדור בראש .
היא הכניסה את הכדורים לשם ואמרה: "הנה, עכשיו זה מוטען" והלכה .
שאר היום עבר הנסיונות כושלים שלי לירות, ואחרי שפרצוף תחת ראתה שאני לא מצליחה לכמעט יריתי לעצמי ברגל, לאדוארד בראש ולה ביד היא שחררה אותי מהאימון , אז הלכתי לחדר כדי לארגן את הכל הדברים למחר . וולנטין ישבה שם, אבל ברגע שהגעתי היא יצאה . היא כועסת עליי ? התעלמתי ממנה, היא לא שווה את זה , לקחתי את התיק שלי והתחלתי לארגן את הדברים. אני יוצאת מחר מהמקום המחורבן הזה. גם אם זה רק ליום, אני יכולה לזכור סוף סוף מי אני ומאיפה באתי, כי נראה לי שקצת התחלתי לשכוח. המקום הזה משנה אותי ומוציא בי צדדים שאני לא מכירה , ואני לא אוהבת את זה . אני לא רוצה להשתנות, אני אוהבת את עצמי כמו שאני וכל השינויים האלה ממש לא מתאימים לי .
נכנסתי למקלחות, אחרי רבע שעה יצאתי, למרות שהייתי אמורה לגמור תוך חמש דקות אבל אין אף אחד שיעיר לי .
החלטתי לוותר על הארוחת ערב ונכנסתי למיטה , מחכה בקוצר רוח למחר .
----------------------------------------------------------
נקודת מבט כללית
אמה נרדמה דיי מוקדם, ולמרות כל הרעש שהבנות עשו כדי להעיר אותה, הן לא הצליחו. אחרי שכולם נרדמו, והמקום היה נראה שומן, אדוארד התגנב מחדרו לחדר של אן .
הוא דפק על הדלת מספר פעמים, ואן פתחה לו בפיג׳מה חשופה למדיי.
"מה אדוארד ?" היא שאלה אותו במבט עייף.
"אני יכול להכנס ?" אדוארד אמר, מנסה לא להסתכל על אן בפיג׳מה החשופה שלה .
אן פינתה לו את הדלת והוא נכנס . היא הסתכלה שאף אחד לא רואה אותם וסגרה את הדלת .
"אמה תצא מחר" הוא אמר בפחד . הוא ידע שהוא אכזב את אן, שהוא לא הצליח להשאיר את אמה וזה הדבר שהוא הכי מפחיד ממנו.
"אבל אמרתי לך שאתה תשאיר אותה !" היא אמרה .
"זה בלתי אפשרי, היא השיגה אישור מטום" הוא אמר .
"אז היית מביים הצגה שאתה לא מרגיש טוב, ואז היא הייתה נשארת איתך" היא אמרה .
"זה לא יעבוד, היא הייתה הולכת בטוח . היא לא תפספס את ההזדמנות לראות את ההורים שלה ואת הבית שלה, לא בשביל שום דבר בעולם" הוא אמר , קיווה שאן לא תכעס עליו יותר מידי, ושהוא לא איכזב אותה .
"אז אין לנו ברירה, נצרך לספר לה" היא אמרה .
"ממחר התוכנית שלנו יוצאת לפועל . ואדוארד- אני סומכת עלייך תהיה לצידי,כמו שהיית עד עכשיו, גם כשאמה תגלה את כל מה שעשית לה" היא אמרה ואדוארד לא ענה, אז היא תפסה אותו ונישקה אותו נשיקה סוערת .