mistake

פרק 8

-פרק 8- טום

איזה כיף . חשבתי והסתכלתי עליי במראה, אני נראת נורא .
כל שיעורי הבלונדיני מלא בגרגיריי חול, המדים המכוערים עכשיו גם מלוכלכים ומוחתמים מבוץ, מתחת לעיניים יש לי שקיי שינה שחורים ועיגולים שחורים . שום איפור בעולם לא היה מצליח להסתיר את איך שאני נראת עכשיו, לא משנה שאין לי בכלל איפור, פרצוף תחת לקחה אותו שהגעתי .
אבל לא הייתי מוותרת בשום מצב על הלילה שהיה עם טום . היה לי כל כך כיף, ואף פעם לא חשבתי שאני אצליח להנות משטות כזאת שנקראת 'מלחמת חול' אם החברים שלי היו שומעים על זה עכשיו הם לא היו מאמינים. בכלל, עדיף שהם לא ישמעו על זה . נראה לי שאתמול היה לי כל כך כיף רק בגלל שזה היה עם טום . אם הייתי עושה מלחמת חול עם ולנטיין, אני חושבת שהייתי ממש סובלת.
טוב, אבל אחרי מה שקרה אתמול ואחרי מה שטום אמר לי עליו ועל פרצוף תחת אין מצב שהוא רואה אותי כך.
'מה אכפת לי ממנו בכלל ?' חשבתי שוב.
בטח אכפת לי מאיך שכולם יראו אותי ולא מאיך שהוא יראה אותי .
טוב, אבל זה לא משנה עכשיו . אני לא יכולה ללכת כך זה בטוח , אני צריכה להשיג את הקופסת איפור שלי .
יצאתי החוצה, עדיין יש שקט . נכנסתי חזרה לחדרים והסתכלתי על השעון מעורר שהיה שם, עוד חצי שעה כולם קמים . מספיק זמן .
יצאתי מהחדר והתחלתי ללכת מהר לכיוון החדר של פרצוף תחת.
למזלי הדלת הייתה פתוחה , אז נכנסתי במהירות .
ובלי לשים לב הפלתי משהו שהיה על השולחן. אבל פרצוף תחת רק התהפכה טיפה. מזל שהיא ישנה כמו דחפור . וגם נוחרת כך .
הסתכלתי עליה וזה היה מראה משעשע במיוחד, היא הייתה עם פיג׳מה ארוכה שהייתה פחות יפה עליה מהמדים, השיער השחור שלה היה מבולגן והיא ישנה עם פה פתוח.
טוב לא באתי לזה עכשיו . חשבתי והתחלתי לחפש בין הדברים שלה, איפה היא יכולה לשים את המפתח למחסן ?
הסתכלתי על השולחן וראיתי שם מחזיק מפתחות .
זה זה ! יופי ! מרוב שמחה קפצתי והמנורה שהייתה לה על השולחן נפלה והתנפצה, זכוכיות עפו לכל עבר , אבל פרצוף תחת עדיין ישנה.
מה אני עושה עכשיו ? חשבתי . אוף רק לי זה יכול לקרות ! ניסיתי קודם כל להגיע למפתח בלי לדרוך על הזכוכיות, ואחרי זה אני כבר אמצע פיתרון לזכוכיות . אבל כמעט דרכתי על זכוכית אחת אז מהר סובבתי את הרגל ומעדתי, על המיטה של פרצוף תחת . היא קפצה והראש שלה התנגש בשלי.
"ג׳ונס !!!" היא צרחה, ואני חושבת שאין אחד שלא התעורר מהצרחה שלה .
---------------------------------------------------------
"אני לא אכנס יותר לחדר של המפקדת !" צעקתי כשאני רצה עם תיק עם כשנמצאים בו שני אביטיחים .
"אני לא אכנס אף פעם לחדר של המפקדת!" כל שאר הטירונים רצו אחריי וצעקו .
"המפקדת יודעת מה עושים ואני סתם מטומטמת" צעקתי את מה שהיא אמרה לי לומר, למרות שהשורה הזאת ממש לא מוצאת חן בעיני . סך הכל רציתי לקחת את האיפור שלי, אני לא רואה בזה שום דבר רע . אולי זה אומר על הדרך ללכת לחדר של פרצוף תחת בלי שהיא יודעת , ולשבור לה מנורה, אבל זה היה בטעות .
"המפקדת יודעת מה עושים ואמה סתם מטומטמת" כל האחרונים חזרו אחריי.
"אתם אמורים לומר שאתם סתם מטומטמים!" צעקתי .
"ג׳ונס !!" פרצוף תחת צעקה עליי והמשכנו לרוץ .
-----------------------------------------------------------
אחרי אימון קשה במיוחד, בגללי , סוף סוף שיחררו אותנו לארוחת בוקר .
כמה מהטירונים האחרים עשו לי פרצופים אבל אני התעלמתי .
"ג׳ונס !" פרצוף תחת צעקה .
"אחרי הארוחת בוקר תתייצבי פה לקבל את העונש שלך" היא אמרה .
"האימון הזה לא היה העונש שלי ?" שאלתי בייאוש, חשבתי שזה כבר נגמר .
"לא, זה היה רק ההתחלה" היא אמרה , חייכה לעצמה חיוך שאני ראיתי המרושע במיוחד והלכה .
הדבר הכי גרוע פה , זה שמותר לה לתת לי איזה עונש שהיא רוצה . העונש הקודם היה דווקא דיי מהנה, אבל אני בטוחה שזה לא הולך להיות כך.
"אוףף" קיטרתי לולנטיין .
"באמת הסתבכת" היא אמרה
"תודה , את מאוד מעודדת" אמרתי והיא משכה כתפיים.
"איך זה בכלל קרה ?" היא שאלה .
"נכנסנתי לחדר שלה כדי לקחת את האיפור שלי ובטעות הפלתי לה את המנורה" אמרתי.
"והיא התעוררה מהרעש של המנורה שהתנפצה ?' היא שאלה .
"לא, היא התעוררה כי נפלתי עליה אחרי זה" אמרתי וולנטיין צחקה .
"זה לא מצחיק ! היא הולכת להרוג אותי !" אמרתי וולנטיין מחקה מהר את החיוך שהיה לה על הפנים, הסתכלתי על השולחן מפקדים וראיתי שטום מסתכל עליי, הסבתי מהר את מבטי לעבר פרצוף תחת שגם הסתכלה עליי עם חיוך זדוני . מה אני הולכת לעשות עכשיו ? יצאתי מהחדר אוכל, לא הייתי מסוגלת לאכול כשאני יודעת שהמוות שלי מגיע .
"את מוכנה להסביר לי איך כל פעם מחדש את מסתבכת ?" שמעתי מישהו שואל והסתובבתי, טום .
"ואל תגידי שזו לא הייתה אשמתך, כמו שאמרת בעונש הקודם" הוא אמר לפני שהספקתי לדבר .
"היא הולכת להרוג אותי ?" שאלתי והוא לא ענה .
"תשמעי , אם את רוצה להחזיק פה את לא תצליחי כך, את לא יכולה כל פעם מחדש להסתבך בצרות !" הוא אמר .
"הפעם זו באמת הייתה אשמתי, אבל בכל הפעמים האחרות זו הייתה אשמתה !" אמרתי .
"עוד יעיפו אותך מפה בגלל זה !" הוא אמר .
"אני גם ממש לא מבינה מה הבעיה ! מה הבעיה במקום המסריח הזה שבנות ישימו קצת איפור ?" אמרתי .
"בגלל זה הסתבכת כך ? בגלל קופסאת איפור ? " הוא שאל .
"כן מה אתה חושב שכדי לי להסתבך כך גם בשביל קרמים לגוף ? כי האמת שהם ממש חסרים לי וגם כל השיער שלי מלא חול .." אמרתי.
"אמה ! את בצבא ! מתי תקלטי את זה ? אנחנו לא באנו לשחק, זה משהו מקצועי ! את לא יכולה להיות פה הילדה המפונקת שאת כשאת בבית שלך !" הוא צעק עליי .
"אבל אני לא רוצה להיות פה ! אתה חושב שאני מפונקת ?" שאלתי והוא גלגל עיניים .
"אם את לא רוצה להיות פה תמשיכי כך, כי את בדרך הנכונה ." הוא אמר והוסיף:
"בפעם הבאה אני כבר לא אגן עלייך, כי אני רואה שאת לא רוצה את זה בכלל ואת לא שווה את זה" הוא אמר והלך .
"אה כן ? אז תדע,שהרבה מאוד אנשים חושבים שאני שווה ושאני בסדר ו . " צעקתי לו מרחוק אבל הוא כבר לא שמע .
רגע, הוא אמר עכשיו שהוא מגן עליי ? מה הכוונה במגן עליי ?

הלכתי כמו אסירה שמתכוננת להוצאה להורג שלה . הגעתי למקום, רק אני ופרצוף תחת. בלי שום אנשים אחרים . היא יכולה להתעלל בי כמה שהיא רק רוצה, והיא רוצה, אני בטוחה בזה .
"ג׳ונס" היא אמרה .
"אוקיי, העונש שלך יהיה מטלות . והרבה" היא אמרה . אוקיי, ציפיתי ליותר גרוע .
"ואת תצאי מפה רק עם אזהרה" היא אמרה במבט מבואס , היא בטוח רצתה שאני אעוף מפה .
"קחי" היא שלפה לי רשימה ארוכה של מטלות שאני צריכה לעשות, עם כלים בלתי אפשריים .
"בהצלחה ג׳ונס, יש לך עד הערב לסיים את הכל" היא אמרה והלכה .
הסתכלתי על כל המטלות , ולא ידעתי מאיפה להתחיל . זה כנראה כן גרוע כמו שחשבתי . 'לנקות את השירותים עם מברשת שיניים, אני לא רוצה לראות שום לכלוך ?' איך זה אפשרי, השירותים שם ממש מזוהמים, אז היא רוצה שאני אנקה אותם עם מברשת שיניים ?
'להחליף לכל הטירונים מצעים' איך אני יעשה את זה אם אני אפילו לא יודעת להחליף את המצעים של עצמי ?
'לשטוף כלים' אוי, זה נוראי לשטוף כלים. לא מספיק יש לי עוד מעט טורנות כלים עם עוד כמה אנשים, עכשיו אני צריכה לעשות את זה פעמיים לפעם אחת לבד . והם המון כלים עם אוכל לא אכיל ומגעיל . איך אני הולכת לעשות את זה ? בליים לא עשיתי את כל הדברים האלה לפני . באלי כבר ללכת מפה ו לחזור הביתה .
או שלא ? אוף אני כבר לא מבינה את עצמי. בזמן הזה כבר הייתי אמורה לקחת רת הדברים שלי ולברוח מהמקום המסריח הזה. משום מה יש בי רצון להשאר, למה? אני חושבת שאני מתחילה להבין מה זה הרצון הזה, או יותר נכון מי - טום.
"