קללה

פרק 33

לפעמים אני תוהה ביני לבין עצמי למה אלוהים עושה לי את זה?
עד לפני שפגשתי את איידן,חייתי חיים רגילים.
כמו כל נערה בגילי,יצאתי עם חברות,למדתי ועבדתי,בנוסף לזה גם התאהבתי בבנים שאפשר לומר מחולקים על חצי מהמוח שלהם.אבל הם פשוטים,לא מסובכים ועל הדרך לא מסבכים את החיים שלי יותר מדי.בעיקר בגיל שלי,בגיל שהם יכולים להבין את המוח הילדותי שלי ואני את שלהם.

איידן הוא לא מוח ילדותי שאני יכולה להבין אותו,הוא מוח מבוגר ולגמרי מתוסבך.הוא מוח שאני לא חושבת שאף אחד מסוגל להבין אותו.אבל איידן הוא ללא ספק הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.
אני אוהבת אותו והוא אוהב אותי,אני מרגישה אליו דברים שמעולם לא הרגשתי לאף אחד אחר.
אני אוהבת אותו מאוד,ואני באמת לא יודעת מה אעשה אם אי פעם הקשר שלנו יגמר.אני מקווה שזה לא יקרה לעולם.
אבל אני לא יודעת איך להסביר את ההרגשה הזאת,מאז שאנחנו יחד בין כל הדברים הטובים שאני עוברת איתו עברתי גם דברים גרועים.
נחטפתי,חלמתי סיוטים שלא מביאים לי לישון בשקט,ועכשיו אני מאויימת על ידי אנשים שאלוהים יודע מה רוצים ממני.
ואולי זה אפילו יכול להיות איש שמאוד קרוב אלי באיזשהו מובן.אבא שלי.
האמת,שאני לא חושבת שזה אולי.זה בטוח הוא.זה אבא שלי מטריד אותי טלפונית.אומר את אותן מילים בדיוק כמו שחלמתי בסיוטים שלי.ובסיוטים שלי,ראיתי אותו.
אני מפחדת,מפחדת כמו שלא פחדתי מעולם.זה לא פחד לעלות על רכבת הרים עצומה בלונה פארק,זה פחד על חיי.

אבל הנה,שוכב לצידי גבר שנותן לי את כל הבטחון בעולם.לידו אני לא מפחדת,לידו אני מרגישה שהידיים האלו שמחבקות אותי עכשיו לא יעזבו את גופי בחיים וישמרו עלי תמיד.

אני מסתכלת על השעון שתלוי על הקיר.השעה 4 בבוקר.אני לא מצליחה להרדם אחרי ששכבנו,כולי במחשבות שחלקן איומות וחלקן טובות.הטובות למשל זה שזכיתי לשכב לצידו של הגבר שלי,להיות מחובקת בזרועות שלו ולהרגיש את חום גופו.והרעות שאני פשוט מנסה להבין למה אבא שלי מנסה להשמיד את חיי.

"בייב.."קולו של איידן המתאושש משינה נשמע ברחבי החדר,ואני מביטה עליו מתחת לשמיכה,הוא ישן על הבטן כשידו אוחזת בבטן שלי ומחבקת אותה.ואז הוא מסובב את ראשו לצד שלי ומביט בי בעניים תשושות.

"מה יש?את לא נרדמת?"
הוא מושך אותי לחיקו,מנשק את צווארי ומניח את ראשו על הכתף שלי.
"כן.."אני עונה בשקט,מסתכלת עליו מלטף את הידיים שלי.
ואז,הוא מסתובב על הגב שלו ומושך אותי אליו,מניח את גופי על הבטן שלו ומחבק אותי.
"אני ארדים אותך יפה שלי,אני אוהב אותך."
הוא מנשק את המצח שלי ואני מניחה את ראשי בצווארי,מחבקת אותו הכי חזק שאני יכולה.
אני רוצה להפסיק לחשוב על זה,לחשוב על אבא שלי.אבל אני לא מצליחה,כל הסיפור הזה מעסיק אותי יותר מדי.
"אני מפחדת איידן."
"ממה?"
"ממה שעלול לקרות,ממה שהאיש הזה מאחורי הטלפון יכול לעשות.."
אני מתוודה על הפחד שלי בפניו.הוא לא נשאר אדיש כלפי ומרים את הראש שלי מהחזה שלו,ככה שיש לו מראה נפלאה לעיניים שלי.