קללה

פרק 39

שעה.שעה אני מחכה להכנס לחדר שלה.
כולם כבר היו שם,בכו לצידה,מודים לאלוהים שהיא חיה.שהיא הצליחה להלחם.
ואני כאן,לא מסוגל להכנס אליה.לא מסוגל לראות אותה.אני מפחד להכנס.אני כל כך רוצה לראות אותה,לחבק אותה,להרגיש אותה.לבקש סליחה על הכל ובעיקר שתבריא מהר.
אבל הנה אני,יושב כמו פחדן מול החדר שלה ולא מוצא את היכולת להכנס ולבקש ממנה את הסליחה שכל כך מגיעה לה.

אז אני מאחל לעצמי את האומץ שתמיד יש לי,שיבוא עכשיו.ברגע שאני באמת זקוק לו,שיעזור לי לקום מהכסא הזה וללכת אליה.

אחרי כמה זמן אמא שלי יוצאת ביחד עם איזבל ואחים של ליאה מהחדר.איזבל נפרדת ממני ואחים שלה מחבקים אותי.לאחר מכן שלושתם הולכים עם דמיאן שישב איתי עד עכשיו,איזבל הציעה לקחת את אחים של ליאה אלינו ולשמור עליהם ביחד עם אחותי.אני מעדיף שהם יהיו בבית שלי ולא פה בנתיים.

"אתה תכנס אליה?"אמא שלי מתיישבת לצידי ומניחה את ידה על הירך שלי.אני מושך כתפיים כתשובה,אני לא יודע מה לעשות.
"אתה יושב פה כבר שעה איידן,אני חושב שהגיע הזמן שתכנס אליה."
אמא שלי אומרת בקול שקט ואני מניח מרפקים על הברכיים שלי.מסתכל על הדלת שאני כל כך רוצה לפתוח ולהכנס,אבל לא מצליח.
"אני מפחד אמא.אם אני אראה אותה אני אשבר עוד יותר."

לפני בערך שעה הודיעו לנו שמצאו את הגופה של אוסטין השומר שלי.במהלך התאונה,הרכב עף 20 קילומטר,אני לא יודע איך ליאה שרדה אבל היא ללא ספק מלאכית משמיים.לצערי אוסטין לא שרד את התאונה ומצאו את הגופה שלו בשדה ליד הכביש שבו קרתה התאונה.
דיברתי עם המשפחה שלו,כאב לי לשמוע את הצער שלהם והכאב.הבטחתי להם שאממן הכל,את ההלוויה וכל דבר שהם יצטרכו.בידיעתי שאוסטין היחיד שהיה מפרנס את המשפחה שלו,הורתי לאחד מהעובדים שלי שיעביר להם כל חודש סכום כספי שיעזור לאשתו לממן את ההוצאות שלהם ולגדל את הילדים שלה.כמובן ששום דבר מזה לא יעזור לה להתאבל על האובדן של אוסטין,אבל זה מה שאני יכול לתת להם מהצד שלי,ובהחלט שלהרוג את אותם האנשים שגרמו לזה.

"אתה תהיה חזק."היא טופחת על הכתף שלי ואני מהנהן בראשי.לקח לי כמה דקות לקום אבל בסוף אני עושה את זה.אני קם מהכסא והולך לדלת מולי,צעד אחר צעד אני מגיע לדלת ונעמד שם.אני מסובב מבט לאמא שלי שמחייכת אלי חיוך תומך ופותח את הדלת.

ליאה שם.על המיטה הזאת.מורדמת ומונשמת.
ראשה חבול,הפנים שלה עם חתכים,השפתיים שלה נפוכות,והידיים שלה פגועות.
כל כולה פגועה.
ד

מעה אחת זולגת מעיניי כשאני רואה אותה במצב הזה.רדומה ומונשמת,חבולה בגופה.וכל זה בגלל שהייתי עיוור,לא נקטתי באמצעי זהירות כמו שצריך למרות שהייתה לי תחושה שהם ינסו לעשות הכל כדי להוריד אותי גם אם זה אומר להרוג מישהו שמאוד חשוב לחיים שלי.