קללה

פרק 38

23 שנה אני חי.4 שנים אני מנהל את העולם התחתון.
עולם שבו יש לי הרבה אוייבים.חלקם רוצים להרוג אותי וחלקם רוצים לשבת במקומי בכסא המלכות בעולם הפשע.
בכל אותם 4 שנים האלו אף אחד לא הצליח לשבור אותי.אף אחד לא הצליח להוריד אותי,כל מי שניסה מת בסופו של דבר.
חוויתי הרבה דברים בחיים שלי.הייתי על סף מוות 5 פעמים,אותם ה5 פעמים נשארתי חי למרות שכל פגיעה שלי הייתה יותר ויותר קשה מפעם לפעם.
הרגתי אנשים שחשוב לי לציין בחיים לא פגעתי בנפש אדם על דעת עצמי או סתם כי רציתי.חלק מהעקרונות שלי בנויים מכבוד,אני מכבד כל אדם באשר הוא כל עוד מכבדים אותי ואת הסובבים שלי.
אם זה לא קורה אני דואג שאותם האנשים יפגעו או יגיעו היישר לקבר.אני דואג לכל אחד שמגיע לו,לוקח אותו תחת חסותי,ועושה הכל כדי שלא יפגע,מי שלא מגיע לו סימן שהוא צריך למות בגלל המעשים שלו,ואותם אני בשמחה הורג.אף פעם לא הרגשתי רגשות אשם על דברים שעשיתי כי תמיד עשיתי אותם בדרך נכונה אחרי מחשבה מוצדקת.
עוללתי דברים שאף גבר בגיל שלי לא עולל.עשיתי דברים שבחיים לא חשבתי שאעשה.כל אותם הדברים,הם הדברים הכי קשים שיכולים להיות על קרקע כדור הארץ.
אבל ב23 שנה האלו,אף פעם לא פחדתי.אף פעם לא חשתי כאב כל כך חד ועצום בבטן.
כאב שמקרקע אותך על הרצפה.גוזל ממך את היכולת לזוז בגלל רגליים קפואות.כאב,שבספק רב אני אדע איך לצאת ממנו.

אני מביט בכולם.ברופאה שכרגע מחצה את הלב שלי,באמא של ליאה שעומדת מולי רועדת והמומה בדיוק כמוני.ובקייט,שעינייה מורכנות למטה.היא לא מביטה על אף אחד.וכאחד,שיודע לקרוא את תנועות האדם ומה הם מביעות.היא מסתירה משהו.

ההתנתקות ששררתי בה לרגע התפוגגה,ואני נוחת נחיתה קשה על הרצפה.עוד לא מעוכל במוחי מה אומרים דבריה של הרופאה הזאת.

"תינוק.."אני חוזר על המילה הזאת,המילה שכל כך מבלבלת אותי.
"איזה תינוק?"
קולי רועד,אני לא מצליח לדבר.הרופאה מביטה עלי עם גבות מורמות כלפי מעלה,עינייה מבולבלות.היא לא מבינה מה קורה,וגם אני לא.

"היא לא..אני..הנערה הייתה בהריון חודש ראשון.העובר לא הצליח לשרוד עקב הפגיעות הקשות של גופה.אני מאוד מצטערת."

אני חוזר על המילים שלי במוחי.ליאה הייתה בהריון?היא הייתה בהריון ואני לא ידעתי מזה?מה קורה כאן?

"היא הייתה בהריון..אני לא מאמינה.."אני שומע את קולה של שליטה,אמא של ליאה.
אני לא מסתכל על אף אחד כרגע.הדבר היחידי שמעסיק את עיניי זה הידיים שלי.אני לא יודע מה לעשות,איך להגיב.מה לומר.אבל אני עומד להתחרפן.

אני מנסה להחניק כל דימעה בעיניי שמתעקשת לצאת.אבל המועקה שלי גוברת על הניסיון הזה.
אני בוכה.בפעם השניה בחיי אני בוכה.

אני מסתכל על קייט.היא יודעת למה ליאה לא סיפרה לי שהיא בהריון.מה עבר במוח שלה שהיא הסתירה את זה ממני?למה לעזעזל היא עשתה לי את זה?