היפה שלי ישנה.היא כל כך יפה כשהיא ישנה.
אני מסתכל עליה מהכיסא שלי ונדהם.איך השיער הבלודיני שלה נופל על פניה והיא עדיין נשארת יפה.ברגעים אלו,כשאני מסתכל עליה.אני קצת מרגיש מזה פחד,פחד ראשוני לאבד מישהו.אני יודע שאני לא אאבד אותה,כל עוד אני חי אני אשמור עליה כל החיים.אבל אין לדעת מה יהיה איתי,אני חי בעולם שהוא לא פשוט.ואני הכי לא רוצה להכניס אותה לזה.אבל אם אני רוצה אותה איתי,אין לי כל כך הרבה ברירות כי אני כבר לא מסוגל להיות בלעדיה.
אני קם מהכסא.הולך לספה שהיא ישנה בה ומתיישב לצידה.אני מלטף את פניה היפות והחלקות.יש לה מעט נמשים על הפנים.וזה עושה אותה עוד יותר יפה עם עניה הכחולות.בשבילי?היא הדבר הכי יפה בעולם כרגע.
אני מרים קצת את החולצה שלה.מנשק את הגב שלה.היא ישנה על הבטן שלה.והיא כל כך קטנה.היא חייבת להשמין.אני רק חושב על לזיין דבר כזה קטן וזה מחריד אותי.אני חייב לטפל בעניין ההשמנה שלה.לפחות בחמש קילו היא חייבת.
אני ממשיך לנשק את הגב הקטן שלה.מהכרות שלי איתה,גם אם אני אנשך את האצבעות שלה היא לא תתעורר,אז אני די יכול לנצל את זה.
היא כל כך חלקה ונעימה,אני מכיר את עצמי טוב מאוד.אני לא מתמכר מהר לאישה,ובטח שלא מתאהב.אבל אליה?אני כבר מרגיש את ההתמכרות הראשונית הזאת.
אחרי כמה דקות.הטלפון המשרדי מצלצל.בלית ברירה אני קם ועונה לטלפון.משאיר את ליאה לישון על הספה.
"בוס,דוף אצלנו.להביא אותו אליך?"
"לא,תחזיק אותו במרתף כמה דקות עד שאני אתקשר ותביאו אותו אלי."
"אין בעיה בוס."
בזה אני מנתק את השיחה.טוב קטנטונת.הגיע הזמן של אבא לשחק קצת ושלך לישון בחדר למעלה.
אני מרים אותה מהספה בעדינות,בידיעה שהיא גם ככה לא תתעורר.אני הולך איתה למעלית ומשם עולה לחדר שלי.
כשאני נכנס פנימה.אני מניח אותה במיטה ומכסה אותה בשמיכה.כמובן שהיא ממשיכה לישון ולרגע לא חושבת להתעורר.
"לילה טוב יפה שלי."אני מנשק את שפתיה נשיקה רכה ומכבה את האור שתישן יותר טוב.היא ישנה כבר משלוש בצהריים.תכף שמונה בערב.היא אוהבת לישון הילדה הזאת.בעיה.
אני יורד למשרד שלי.מצלצל לשומרים שלי שהם יכולים להביא את דוף לכאן.אחרי כמה דקות בדיוק עם מגיעים עם דוף בידיים שלהם.ואני שמח,שסוף סוף אני הולך לעבוד אחרי חופשה נעימה.
אני מתיישב בכסא שלי.מסתכל איך הם שמים אותו בכסא ומחזיקים אותו משני ידיו.
אני שותה את הכוס הראשונה שלי.הכוס שתביא לי את האטרף בעניים.בדרך כלל,לפני מצבים כאלה.אני תמיד אוהב לשתות.זה מרגיע את העצבים שלי.אבל לא אומר שמרגיע את הוויתורים שלי.אני לא מוותר,בחיים.
"אז מה דוף..איך אתה מרגיש?"אני שואל אותו.זה ברור שאני לא מתעניין באיך הוא מרגיש.הכל כאן מזוייף לגמרי.
"מה דוף..לא בכבוד שלך לענות לי?"אני קם מהכסא.מתקרב אליו,לוקח את הכסא שמול השולחן שלי ומתיישב מולי.עכשיו יהיו לנו מאוד מעניין דוף.מאוד.
YOU ARE READING
קללה
Romanceבמציאות אחרת הכל היה יכול להיות שונה. הייתי יוצאת עם נער בגילי, חווה דברים שבנות בגיל שלי חוות או שפשוט הייתי נמצאת במקום אחר. אבל זה קרה, אני מוצאת את עצמי נקלעת לעולם שלא כל כך שיייך לי. אני פוגשת את העבריין הכי חזק בעולם התחתון. איידן סמית. עולם...
