קללה

פרק 48

מהפרק הקודם:

״אתה שקרן,אתה לא החבר הכי טוב שלי!״
אני מתקרבת אליו והדבר הראשון שאני עושה זה לתפוס אותי מהחולצה ולצעוק עליו.
״מי אתה?מי אתה לעזעזל?מי..אתה..מי״אני צועקת עליו שוב ושוב עד שאני מגיעה לרמה שאני מרביצה בבטן שלו עם אגרופי,הוא עוצר אותי כשהוא תופס בחוזקה את שתי ידי.אני רואה מעורפל מרוב דמעות שלא מפסיקות לרדת.
אני מרגישה שמרמים אותי.שבבית הזה כולם מרמים אותי.אני רק יום פה,והכל מתחיל להתגלות.

״הדבר האחרון שאת יכולה לקרוא לי זה שקרן.״

הוא מביט אל תוך עיניי,״אף פעם לא שיקרתי בשום דבר שהרגשתי אלייך.״
ברגע שהוא אומר את זה עולמי חרב.
אני מסתכלת עליו בחוסר אונים והוא לא מוריד את העיניים שלו ממני.
״את האהבה שלי לייה,האהבה של החיים שלי.
את האישה שלי.״

**********

מיצמוץ.מיצמוץ.
גרון יבש,לא מצליחה לבלוע את הרוק שבכל שניה מתאסף בפי עד כדי כך שאני עוד רגע נושכת את שפתי התחתונה בכאב,כמעט ומכרסמת אותה לא לרק לנוכח הדבר שהרגע איידן אמר לי אלא גם מהמבט שלא הוסט ממני מאז שהוא אמר את זה.

אני מסיטה את עיניי למטה,אני לא מצליחה לעלות את המבט,לא מצליחה להסתכל על מי ששיקר לי.רימה אותי בעיניים עצומות,בלי בושה,בלי שום סניטמט של אכפתיות.למה לו לשקר לי?למה לו לתת לי הכל אבל בעצם לקחת ממני את הדבר שהכי חשוב לי?

האמת.

האמת לגבי החיים שלי.מי כל אדם שהיה בעבר שלי,מה הוא בשבילי ואם יש לו משמעות עבורי.
כל כך חשוב לי לדעת הרבה,חשוב לי לדעת הכל,חשוב לי שיספרו לי מה היה לי בחיים.מה היה חשוב ומיוחד עבורי,זה היה עבורי כמו קמע שאני לא רוצה לשחרר עד שאני אזכר.אמא שלי והוא,הם בעצם שני האנשים היחידים בחיים שיכולתי לסמוך עליהם.
עכשיו?אני לא יודעת כבר על מי לסמוך.
אני מרגישה..אבודה בתוך תהום של הצפות ריגשיות.
דמעה אחת זולגת.אני אפילו לא משתדלת למחות אותה עם ידי.אני נותנת לעוד דמעה לזלוג מעיני.עוד אחת.עוד אחת.עוד אחת.עד שהדמעות אינן פוסקות.

אני מתחילה להעביר את רגליי ממשקל למשקל כשאני מרגישה את החוסר שקט שמתיישב בליבי.המועקה שמתרחבת,במיוחד ההרגשה להיות מרומה.
מרומה על ידי אדם שחשבתי שהוא טוב.יש לו לב ענק היכול להכיל כמויות של נתינה ודאגה.אדם שראיתי אותו שונה עם אחרים,שונה בצורה אבוסרידית כיאלו קיימים בו שני אנשים אחרים,אחד רכרוכי כחמאה כשהוא איתי והשני..אויי אלוהים,לא הייתי רוצה לראות אותו אף פעם ככה.
הוא נתן לי הרבה מעבר לחברות,לסתם ידידות,הוא דאג לי כמו אבא.ולרגע,לאוּ לרגע לא חשבתי שזה יכול להיות...ככה..פשוט ..לא חברות..ולא ידידות.