קללה

פרק 7

אני לא מפסיק לחשוב על הנשיקה שלנו.משהו בה,כל כך מסקרן אותי.משתק אותי.אני רואה אותה ואני לא יכול לחשוב.לא יכול לתפקד.אני רואה רק אותה.כלום מעבר חוץ ממנה.
הדבר האחרון שאני צריך ממנה זה את הכסף שלה.אני צריך אותה ואת הגוף שלה.לא יודע,שתהיה שלי בכל המובנים זה מה שאני צריך.זה פסול,אני יודע.היא הבת של הרוצח של החבר הכי טוב שלי.אבל היא נכנסה לי ללב,ואין לה איך לצאת משם.אני לא מתאהב בקלות,נורא קשה להכנס ללב שלי.אבל היא איכשהו הצליחה.הצליחה לשמור לה שם פינה קטנה שקצת מרגע לרגע מתעצמת לגדולה.
אני לא רוצה להסתבך איתה.לפגוע בה.להביא אותה למקומות שאני לא רוצה שהיא תהיה שם.למקומות של סבל.אבל אין לי ברירה.אם אני רוצה אותה איתי,היא תצטרך לסבול קצת.אבל אני אהיה שם.אני אשמור עליה.לא אתן שיפגעו בה.אף אחד לא יפגע בה.גם לא אני.מי שיעז לפגוע בה.ימות מהידיים שלי.
אף פעם לא היה חסר לי בחורות.אני מחליף אותן כמו גרביים.אף אחת לא נכנסה לי ללב כמוהה.לא דרשה ממני לשמור אותה,לשמח אותה.לא דרשה ממני לעשות לה טוב כמו שהיא דורשת ממני.ואני רוצה.אני רוצה לעשות לה טוב.אבל אני לא יכול.אני לא חושב שאני מסוגל להביא לי בדיוק מה שהיא צריכה.וזה אהבה ללא תנאים.
כמו שאמרתי.הכסף כאן הוא בהחלט לא העניין.המוות שלו זה כל הסיפור.כל מה שאני צריך ורוצה.אני רוצה אותו בהקדם האפשרי.והוא ימות.אני אהרוג אותו.אבל אז אני אאבד אותה.ואני לא רוצה לאבד אותה.לא כרגע.אני רוצה אותה איתי.ואני אקבל את זה מאוד בקרוב.

אני ממשיך לשבת בספה.חושב עליה.אני מחפש אותה ברחבה למטה.חברות שלה עדיין כאן אבל היא לא.היא אמרה לי שהיא הולכת הביתה.אבל למה חברות שלה לא הלכו איתה.אני קורא לשומרים שיחפשו אותה בסביבה.או שאני אחפש אותה בעצמי.חסר להם שהיא הלכה לבד הביתה.לא סתם יש אנשים שעוקבים אחריה.

אני מרגיש ידיים קטנות מעסות את הצוואר שלי.אני מסתובב אחורה.אלנה.היא מתיישבת עלי,לוגמת מהכוס וודקה שלי ומלטפת את הפנים שלי.
"התגעגעתי אלייך.חיכיתי לך בחדר ולא באת.אמרת שתבוא."היא מדברת איתי בקול הזה כשהיא מנסה לחרמן אותי,עכשיו זה לא כל כך עובד עלי.
"אמרתי ולא באתי.ראית מזה?"נישקתי את הצוואר שלה והקמתי אותה ממני."אבל עכשיו אנחנו יכולים לעשות מה שבא לנו."אלנה היא הסטוץ הקבוע שלי.אני אוהב להיות איתה.היא משכיחה ממני כמה אני עובד קשה כל יום.
אבל לא יודע משום מה היום,אני מרגיש שאני לא צריך ללכת איתה.שאני צריך לחפש את ליאה.אבל אני הולך איתה בכל זאת.אני הולך נגד הלב שלי.
כשנכנסו לחדר v.i.p,הטלפון שלי צילצל.אלנה לא חיכתה רגע לפתוח את הכפתורים בחולצה שלי ולנשק את החזה שלי בלי סוף.אבל אני יותר דאגתי לענות לשיחה הזאת כי ראיתי שזה מאחד השומרים שלי שעוקבים אחרי ליאה.
"מצאת אותה?"
"כן בוס.היא הולכת ברגל לבד הביתה.אני לא יודע איך היא חושבת להגיע לבד אבל.."
"אבל כלום.תסעו אחריה עד שאני אבוא לאיפה שהיא נמצאת.שהיא לא תשים לב אליכם,כשאני בא אתם נעלמים!מובן?"
"כן מובן בוס."
אני מנתק מהר את השיחה.מזיז את אלנה ממני וסוגר את הכפתורים בחולצה.אני לא מתכוון להשאר כאן לזיין אותה.אני הולך לקחת אותה בין אם היא תרצה ובין אם לא.אני לא אתן לה ללכת לבד.
אני יוצא מהחדר בלי להגיד או להסביר דבר.יורד מהר מהמדרגות של הקומה השניה ודוחף את כל האנשים שעומדים בדרך שלי כדי לצאת מהמועדון.כשאני יוצא,הפאררי שלי כבר מחכה.ואני לא מחכה עוד רגע כדי להכנס אליה ולדפוק גז מהמועדון.אחרי חמש דקות נסיעה.אני מוצא אותה,היא לא התרחקה ממש ממועדון.אני מסתכל על הרכב של השומרים שלי ומסמן להם היד שיסעו.אני בוחן אותה,היא רועדת,מחבקת את עצמה.קר לה.למה לעזעזל היא הלכה לבד ועוד בלבוש כזה?
אני פותח את החלון בצד השני של הרכב,בצד שהיא נמצאת.היא לא מסתכלת עלי,ממשיכה ללכת ואני ממשיך לנסוע ביחד איתה.בקצב שלה.
"תכנסי לרכב."אני מורה לה אבל היא לא מקשיבה.ממשיכה ללכת."פעם שניה ליאה.תכנסי לרכב עכשיו."אני שוב פעם מורה לה אבל היא לא מקשיבה.והפעם אני לא מתכוון להלחם איתה.אני יוצא מהרכב,הולך אליה.היא נעצרת ולא ממשיכה ללכת.רק מתרחקת ממני אחורה.
"אל תתקרב אלי איידן."היא צועקת עלי,רועדת.יש לה דמעות בעניים.היא בוכה.היא בטח בוכה בגללי.והלב שלי נשבר שגרמתי לה לבכות.
"את רוצה להכנס לרכב בעצמך או שאני אכניס אותך בכוח?"אני מאיים עליה קצת אבל היא שוב לא מתייחסת והפעם היא משחקת בגורל וממשיכה ללכת.העקבים שלה בידיים שלי והיא מתחילה לרוץ יחפה.רק לפני שהיא עושה כמה צעדים ספורים אני רץ אחריה ותופס אותה.מרים אותה לכתף ומכניס אותה לרכב.נועל אותה עד זאני עובר לצד של הנהג ונכנס פנימה.
"את מוכנה להרגע?תפסיקי לבכות,למה הלכת לבד?"אני מסתכל עליה,היא רועדת מקור.לא מפסיקה לבכות.הפנים שלה לבנות.והיא שוב פעם מחבקת את עצמה.