מחוץ לבית חולים שבו אני שוהה במשך חודש רדום ושלושה ימים של עירנות.עומד אוטו פאר בצבע זהב.
פי פעור לאור הרכב היפה שעניי כרגע רואות.איידן שם לב לעיניי שאפילו לא מזיזות עפעפף כשרואות את הרכב הזה וישר מיידע אותי בסוגו של הרכב.
״פרארי.2015 עוד השנה.חדשה מניילון.״
הוא מצחקק וביחד איתו גם אני,כשהוא לוחץ על אחד מכפתורי הלחיצה בשלט של הרכב,הדלתות של הפרארי היפה הזו נפתחות מעצמן כלפי מעלה.ואני מחייכת חיוך מופתע ומלהיב.אז יש גם דברים יפים שכאלה חוץ מהגבר האלוהי שנמצא מולי?עם ידו הוא מעביר מחווה ג׳נטלמנית כלפי הדלת של רכבו ומזמין אותי להכנס,הרי לפתוח לי את הדלת הוא לא צריך.היא נפתחה בעצמה,מה שנותר הוא להיות ג׳נטלמן בנוסף ולהזמין אותי להכנס לאוטו.אז עוד פרפר מתאסף לפרפרים שעפים אצלי בבטן.
כשאני נכנסת הוא עוקף את האוטו ונכנס לתא הנהג.הדלתות נסגרות והוא החל לנהוג.הייתי אומרת,איני מרגישה באוטו.מרגישה במטוס שטס על 200 קמ״ש.הבטחון שלו בהגה מובחן,רואים שהוא יודע מה הוא עושה.מרגיש שהכביש שלו.ועם רכב כזה יפה,איך לא להרגיש ככה?
צליל הודעה נשמע מהמכשיר הסלולרי שלי.הודעה מאלזה.אני נכנסת להודעה ומזווית העין קולטת את איידן מסתכל לעברי ואל הטלפון.
״מי זה?״קולו מחוספס וצרוד ,הוא מביט בי שוב,מחכה למענה ואני מחייכת כתשובה.
״מי זאת.״אני מתקנת אותו וממשיכה,״זאת אלזה,הכרתי אותה בבית חולים.״אני מספרת לו והוא מהנהן בראשו כסימן להבנה.
״אלזה..״הוא חוזר על השם שלה ואני סוקרת את הפרופיל שלו,ריחו ממלא את החלל הקטן ברכב שבו שתינו נמצאים,מושבים מכוסים בעור שחור.הכל נראה חדיש ונקי,ואיידן נראה יותר מידי מושלם ברכב הזה.״איך הכרת אותה בבית חולים?״הוא שואל בסקרנות ואני בולעת את רוקי.לא הייתי רוצה לספר שנדחפתי למנוחתה והכרחתי אותה להיות בחברתי למרות שבזה הרגע מצאנו חיבור מיוחד.
״אפשר לומר שנדחפתי אליה,״אני אומרת במבוכה והוא מצחקק צחוק משועשע ממילותיי.
״נדחפת אליה?״הוא שואל בצחקוק ואני מהנהנת בראשי.
״הייתה לי שעה חופשייה.בה אף אחד לא יכל לבקר אותי.כולל אתה.
יצאתי לחצר,הרגשתי לבד,לא יודעת אם אתה מכיר את ההרגשה כשאף אחד לא בא לראות אותך,את בלי זכרון ובלי עבר,וסביבך רק אנשים חולים ורובם מבוגרים וזקנים.היא היחידה שראיתי בחצר שנראת בגילי ואחת שיהיה לי על מה לדבר איתה.הרי אני לא יכולה לשתוק במשך שעה שלמה ולהסתכל על העננים הכחולים או על השמש שלבטח תשרוף את עיניי .החלטתי פשוט להצטרף לשהייה שלה מתחת לעץ שבו היא קראה ספר וכך התחברנו.״באופן חלקלק אני מספרת לו את תהליך ההכרות שלי עם אלזה.הוא מקשיב לי ואפילו מעיף מבט מידי פעם לכיווני.
אני מספרת לו שהיא חולת סרטן והוא מצטער לדעת,סיפרתי לו שבילתי איתה כמעט את כל היום אתמול,ושהיום היא השתחררה הביתה ונבהלתי לגלות זאת כשראיתי את החדר שלה ריק,ואז אני מגלה שהיא השאירה לי מכתב שבו כתבה שהשתחררה למשפחתה ליומיים.
YOU ARE READING
קללה
Romanceבמציאות אחרת הכל היה יכול להיות שונה. הייתי יוצאת עם נער בגילי, חווה דברים שבנות בגיל שלי חוות או שפשוט הייתי נמצאת במקום אחר. אבל זה קרה, אני מוצאת את עצמי נקלעת לעולם שלא כל כך שיייך לי. אני פוגשת את העבריין הכי חזק בעולם התחתון. איידן סמית. עולם...