הקול הזה.הקול הזה שקרא לי בוגדת מוכר לי.
אני לא טועה,זה אותו קול כמו בחלום שלי.
אני שמעתי את הקול הזה כמעט כל לילה,לא יכול להיות שאני טועה.
זה אבא שלי.
אבא שלי התקשר וקרא לי בוגדת?למה?למה אני חושבת שזה הוא?למה הלב שלי מצדיק את המחשבה שלי?
זה אבא שלי?אבא שלי קרא לי בוגדת?בדיוק כמו בחלום?
אני מנתקת את הטלפון בידיים רועדות.הלב שלי דופק,ואני רועדת.אני לא יודעת מה לחשוב,איך להגיב.זה אמור להפחיד אותי?כי אם כן,אז זה נורא מצליח.אני מפחדת.
א
ני לא יודעת ממה אני יותר מפחדת.הכל מעורפל אצלי.אני מרגישה שאני מפחדת ממה שעלול לקרות.מה עלול לקרות אפילו אני לא יודעת.אבל לי זה נראה,שהכל הולך להיות גרוע.במיוחד אחרי השיחה הנוראית הזאת.
אני לא יכולה יותר.אני מרגישה שכל זה כבד עליי.אני רצה מהחדר שלי לאמא שלי.אני רוצה לספר לה הכל.גם אם היא תקח את זה קשה.אני אספר לה את הפרט הזה שמטריף אותי.אני רוצה שהמועקה הזאת תרד ממני.ואני יודעת שאם אמא שלי תהיה נוכחת בסיטואיציה הזאת.אני ארגיש יותר בטוחה.
"ליאה אלוהים מה קרה?למה את בוכה ככה?"אמא שלי מבחינה במצב רוח שלי ורצה אלי עוד לפני שאני מספיקה להגיע אליה למטבח.היא מחבקת אותי ואז מסתכלת על הפנים שלי שניכר לראות מהן שאני מפוחדת נורא.
"אמא.."אני מנסה להשחיל מילים שלמות מבלי לפרוץ בעוד יותר בכי.
"מישהו..מישהו התקשר..ואמר שאני בוגדת.."
אני יודעת,הצורה שבה אני אומרת את זה היא לא מספיק מובנת.אני בעצמי לא הבנתי את זה.אבל היא חייבת להבין אותי.היא חייבת.
"מה?מה זאת אומרת מישהו?ליאה בואי תשבי.."היא מנסה להרגיע אותי,אבל אני לא מצליחה להרגע.אני רק נרתעת מזה עוד יותר.
היא מושיבה אותי בספה בסלון,והולכת להביא לי מים.בנתיים אני מנסה לחשוב איך אני אתחיל לספר לה את כל מה שקורה.
"תשתי מים."היא מושיטה לי כוס עם מים ומתיישבת לידי.אני מרגישה שהפה שלי יבש,אז הכוס לא נשארת מלאה אחרי שניה בדיוק.
"עכשיו,תתחילי לדבר ברור.מה קורה?למה את אומרת שמישהו התקשר ואמר שאת בוגדת?"
"כשהתחלתי לצאת עם איידן.התחילו לא חלומות לא מובנים.הייתי חולמת על אבא.הכל היה שחור,אבל אבא היה עומד בחליפה שחורה וחולצה לבנה מתחת.רק החולצה הלבנה והפנים שלו זה מה שהייתי מצליחה לראות.הוא כל הזמן היה קורא לי בוגדת בחלום.את מבינה אמא?הוא היה אומר שאני בגדתי בו.אבל מה?מה עשיתי?ועכשיו,השיחת טלפון הזאת.אני לא יודעת..אני פשוט לא יודעת.."אני מספרת לאמא שלי את האמת.את כל מה שקורה לי לאחרונה.
"וואו,זה יותר מדי.."אמא שלי מלטפת את המצח שלה.אני רואה על פניה שזה משהו שנשאב לתוכה,ועכשיו..זה מפריע לה בדיוק כמו שזה מפריע לי.
"רוב תמיד היה זבל של אדם.אבל מפה ולהתקשר לבת שלו ולהגיד שהיא בוגדת?לא נראה לי.כיאלו,עד כמה הוא יכול להיות אכזר?עזב אותי עם שלושה ילדים,מחאה בחובות שלו.חובות שהוא עשה אותם,ועכשיו הוא מציק לילדה שלי?לא,אני באמת צריכה להרוג את הגבר הזה."
אני רואה את הכעס שלה,אי אפשר לא להבחין כשאמא שלי כועסת.
YOU ARE READING
קללה
Storie d'amoreבמציאות אחרת הכל היה יכול להיות שונה. הייתי יוצאת עם נער בגילי, חווה דברים שבנות בגיל שלי חוות או שפשוט הייתי נמצאת במקום אחר. אבל זה קרה, אני מוצאת את עצמי נקלעת לעולם שלא כל כך שיייך לי. אני פוגשת את העבריין הכי חזק בעולם התחתון. איידן סמית. עולם...
