Great Danger

פרק 22

17 לספטמבר 2015

אנחנו ממשיכות לעמוד בכניסה לחנות, מבטי עף לימין ולשמאל, עובר על כל החנות, רק שלא יפגוש בעיניים האפורות האלה שוב. אני בולעת רוק בכבדות, ואז מחליטה שאני חייבת להתעשת על עצמי משום שההתנהגות שלי ממש לא ראויה.
ולפתע אני גם שמה לב עד כמה הלבוש שלי הוא לגמרי לא הולם למקום הזה. פאק, למה אריאל הייתה חייבת להודיע לי לאן אנחנו נוסעות רק אחרי שהתארגנתי?
למרות שאני לובשת את הסקיני ג'ינס הכי טובים שלי, אלה שעושים את הרגליים שלי ארוכות אפילו יותר ממה שהן ומעצבים את התחת שלי, אני מתמלאת בושה.
החולצה הצהבהבה שלי, עם המחשוף ש'משאיר טעם של עוד' רק גורם לי רצון לזחול מתחת למקום שממנו באתי ולא לצאת לעולם. אני לידו נראית כמו האדם הכי פחות מטופח בעולם. שיערי החום גולש בגלים על כתפיי ועל גבי, ואני שמחה שהחלטתי לשים איילינר היום. לפחות מבחינת האיפור אני ייצוגית.
הגבר הזר הזה, הסקסי עד מלוא נשמתו מכחכח בגרונו. אני לא קולטת שהוא עומד בדיוק מולי. עד שאני יוצאת מחלום הבלהות המוזר שלי על גברים סקסיים עם עניבות וחליפות מחויטות, הוא הספיק כבר ללכת את כל דרכו מדלפק השיש המהודר הזה עד אליי, ואפילו לא שמתי לב?
אני שוכחת לרגע איפה אני נמצאת ושאריאל לצדי, כשאני מנערת את ראשי ונענית לידו התלויה באוויר. אני שולחת את ידי ולוחצת בעדינות בידו המושטת של הגבר הזה, שאת שמו פספסתי משום שמחשבותיי רעמו.
"אה, כן, מצטערת." אני מופתעת מעצמי שאני מצליחה להוציא משפט כמעט מבלי לגמגם. ובכן, כמעט. "אני אמילי אברנת'י. ושמך, שוב..." קולי גווע ומבטי מהורהר כשאני שולפת את ידי המיוזעת מידיו המדהימות והחזקות.
"סם. סם ליאופולד."
שאלוהים יעזור לי. יש לו שם של שחקן הוליוודי. לא, בעצם... יש לו שם של שובר לבבות. אני מציצה באריאל ורואה אותה גומעת את מבטו בתשוקה, אך אני יודעת שהיא תתרחק ממנו ככל האפשר. כל דבר בגבר הזה צועק 'אזהרה' וגם 'שובר לבבות'. למרבה המזל של אריאל, היא יודעת לזהות סכנה כשמתקרבים אליה. אני? לא כל כך.
אני לא קולטת שאני עדיין עומדת בשתיקה וחסרת מעש. אני מנערת את ראשי מן הבלאגן שאליו הוא נקלע במחשבותיי, ומחייכת חיוך קטן. סם מחייך גם ומגלה לעיניי שיניים לבנות ישרות כפלס, וגומות מדהימות. אוי, שיט.
הוא עומד כל כך קרוב אליי שאני יכולה להרגיש ולהריח את הנשימה הרעננה והחמימה שלו על פניי. ריח של ווניל ושל אגסים. חתיכת ריח יאמי.
אני מרגישה את הגוף שלי עולה בלהבות אך ורק מעצם העמידה שלו ליידי.
"אני מבין שבאת הנה כדי לקבל את המשרה הפנויה בקופה," סם מצביע על עמדת השיש. אני מהנהנת קלות. סם מחייך חצי חיוך עקום שוב.
"יש לך חברה טובה," הוא מעביר מבט על אריאל. "היא התקשרה לג'ארד בדיוק לפני עשרים דקות בשביל להודיע לו שיש לה מישהי בשביל המשרה הזאת."
רגע... הוא מכיר את ג'ארד? אני פוערת עיניים בחשדנות. אריאל!
"אה, באמת?" קולי קר וגרוני יבש כשאני מעבירה את מבטי אל אריאל, שמחייכת חיוך קטנטן בלית ברירה, ואז מעבירה את מבטי חזרה לפניו נוטפות הסקס של סם. אני שומעת אותו מצחקק מעט.
"אכן. טוב, המשרה התפנתה אך ורק לפני כמה ימים אך אנחנו חייבים עוזרת במהירות המרבית. תרצי שאראה לך את המקום?"
אני מהנהנת לכיוונו, ומחייכת חיוך קלוש.
"אני יורדת למטה ל...לקנות גלידה. אני חוזרת ממש עוד מעט. ביי!" אריאל קופצת במקומה, מסתובבת במהירות ומשאירה אותי לבדי עם מיסטר סקס מהלך.
אוי, שאלוהים יעזור. הוא כל כך יפה שזה מכאיב לי בעיניים.
סם מסתובב עם גבו אליי, כנראה בשביל להסתיר את החיוך המשעשע על פניו שמדגיש לגמרי את הגומות על לחיו, ומניף את ידיו מולו.
"כאן זו מחלקת הגברים. יש כאן עניבות, מכנסיים מחויטים, ווסטים, נעליים, כובעים, חגורות ועוד." הוא מחווה בידיו על כל מוצרי החנות שתלויים או מקופלים בקפידה על המדפים. אלוהים, המקום הזה עצום!
"כאן זו מחלקת הנשים," הוא מחווה בידיו פעם נוספת, גבו עדיין אליי, ואני מרשה לעצמי להחטיף מבט קטן על התחת שלו, ההדוק במכנסיים המחויטים האלה.
שיט, לא הייתי צריכה לעשות את זה. עם כל צעד הישבן שלו מתהדק יותר למכנסיים, ואני מרגישה את השריפה בתחתית בטני.
הוא מסתובב אליי במהירות ואני מבזיקה את עיניי חזרה אל פניו. פאק. אני מרגישה כמו ילדה קטנה שנתפסה עם היד בתוך צנצנת העוגיות, ולחיי מעלות אש מיד. סם צוחק לו, מסתכל עליי בקפידה ובוחן את לבושי. אנחנו עומדים במחלקת הנשים, מצדי הימני יש קולב שמלות מהמם ומצדי השני יש מדפים-מדפים של מכנסיים מדהימים שעולים יותר משכר דירה לחודש בבוסטון. אנחנו מוסתרים ברוב חלקי גופנו, אך הראש של סם מבצבץ מעל הקולבים כי הוא לפחות מטר ותשעים, כך אני משערת. מבטו האפור עובר מפניי הלוהטות אל חולצתי הצהובה שמדגישה את הציצים שלי ואת גוון עורי החום, ואז עובר אל מכנסיי הסקיני ג'ינס ההדוקים שלי ומשם אל נעלי העקב הנמוכות שלי, שגובהן לא עולה על חמישה סנטימטרים.
כשהוא מעלה את פניו חזרה אל פניי, עיניו האפורות יוקדות אש אל תוך עיניי הירקרקות. אני נלחמת בדחף להרים יד לשיערי מתוך העצבנות שאני שרויה בה, ואז סם לוקח צעד לכיווני ורוכן אליי.
אלוהים, מה הוא עושה?
הוא ממשיך ורוכן אל האוזן שלי, ומתנשף לי בה עמוקות. הלב שלי מנתר וקופץ מחזי ונשימתי הופכת לכבדה. "אני אוהב את הג'ינס שלך."
הקול שלו, שרק עכשיו אני שמה לב שיש לו מבטא סקסי אנגלי, כנראה סקוטי, חודר אל גופי ומחלחל אל דמי. אני משתנקת בהפתעה ולוקחת צעד אחורה. לא בגלל שאני לא נהנית מקרבתו, אלא להפך. הקרבה שלו אליי הופכת אותי בשניות לג'לי מהלך על שתי רגליים ולערימת הורמונים נשיים מטורללת שגורמת לי לתהות איך אגיב אם יגע בי. אני בולעת רוק בכבדות וממלמלת מילות תודה.
הוא צוחק בקול קטן ונשען אחורה חזרה, מתיישר. עכשיו, כשהוא קצת יותר רחוק ממני, אני לוקחת נשימה עמוקה.
"אז אמרת מחלקת נשים?" אני מכחכחת בגרוני היבש ממילא. הקרבה שלו אליי לא עוזרת לי בשום צורה עם הגרון היבש שלי. הוא מחייך את החיוך העקום שלו והגומות נראות לעיניי שוב.
הוא שובה אותי מהרגע שעיניו האפורות פוגשות בשלי, הוא לא צריך את אפקט הגומות בשביל להפוך את המשיכה שלי אליו לחזקה יותר.
רגע, אמרתי המשיכה שלי אליו? לא טוב. איפה אריאל? אני חייבת לעוף מכאן.
כשהוא לא זז ממקומו וממשיך להסתכל בי במבט יוקד, אני מקמטת את המצח. מה קורה כאן? כשהוא רוכן שוב לכיווני ונשימתו פוגעת בפני בפעם המי-יודע-כמה היום, אני מנסה לא לזוז ונושמת קצרות.
"תירגעי," הוא מעביר יד במורד זרועי החשופה. "את נראית כאילו את עומדת להתעלף, או שראית מפלצת. למרות שהאופציה השנייה פחות מועדפת עליי."
קולו המשועשע מרטיט אותי, ואני חושבת שאני באמת עומדת להתעלף אם לא יוציאו אותי מכאן מהר ככל האפשר. עורי מעקצץ היכן שהוא נגע בי, כשהעביר את אצבעותיו הרכות על זרועי. איך אוכל לעבוד במקום כזה אם אדע שהוא נמצא כאן ליידי? ואיך אוכל בכלל להתרכז בעבודה שלי במקום הזה? זוהי משימה בלתי אפשרית. הפעם הוא באמת זז הצידה ומפנה את המקום כדי שאוכל לעבור. אני כמעט רצה קדימה בתנופה, אך הוא עוקף אותי מבלי להניד עפעף.
הוא ממשיך לעשות לי סיור, ואני ממשיכה להגניב מבטים חוזרים ונשנים אל התחת הסקסי שלו בלי שהוא שם לב.
כשהוא מסיים, הוא נעמד מאחורי דלפק הקבלה כשאני עומדת מצדו השני. ידיי מונחות על השיש השחור והקריר למגע, ואני נשענת עליו קלות. אריאל נכנסת לחנות ברוח סערה, על פרצופה מרוח חיוך עצום. והיא בלי גלידה.
"היי," היא כמעט מגרגרת כמו חתולה. "איך הלך לכם פה?"
הילדה הזאת היא פשוט ממזרה. היא עשתה את זה בשביל שדעתי תוסח מ... עיניים כחולות בוהקות חודרות אל מחשבותיי, שיער שחור כפחם וגוף חסון מזכירים לי אדם אחר שאני אמורה להרגיש אליו את מה שאני מרגישה אל...סם? האם אני אכן נמשכת אל סם? הו, כן, אני לגמרי נמשכת אליו. גופנית. האם רגשית? אני לא חושבת, הרי אני לא מכירה אותו. עוד סיבה למה עדיף לי לא לעבוד כאן.
"הלך בסדר," אני מסננת בשיניים חשוקות. היא הולכת לחטוף ממני בדרך הביתה, זה בטוח. מבטו של סם מתענן תחת המילה 'בסדר'. האם גם הוא מרגיש את המשיכה המינית בנינו, או שרק אני מרגישה את האוויר מפצפץ מסביבנו?
"אשמח שתשאירי פרטים, ונחזור אלייך בהקדם בקשר לתשובה." סם דוחף לידי דף שצריך למלא בפרטים. אני מחמיצה את פניי וממלאת אותם במהירות בכתב העגול שלי. כשאני מסיימת לכתוב את מספר הפלאפון שלי אני מגישה לסם את הנייר. הוא לוקח אותו מידי בקריצה, ואני מגלגלת עיניים. והנה שוב החיוך העקום הזה שמבליט את הגומות המדהימות האלה, ואני ממצמצת כמה פעמים ונסוגה לאחור.
"תודה, סם," שמו על שפתיי גורם לליבי לפעום מהר מן הרגיל.
"היה לי לעונג," קולו שוטף אותי בחומו ואני מתלהטת. היה למשפט הזה משמעות כפולה, בזה אני בטוחה. אני מהנהנת לכיוונו קצרות, ואריאל, ששתקה רוב השיחה ורק העבירה את מבטה ממני אליו ובחזרה כמו שני אנשים המשחקים פינג-פונג, בולעת רוק ומצחה מתקמט בריכוז. מה היא עושה? אני מושכת אותה ביד בעדינות, והיא מנערת את ראשה ומחייכת אל שנינו שוב.
"ביי!" קולה הגבוה מהדהד בפינות החנות, ואני מגחכת. "נתראה בקרוב!" אנחנו יוצאות מהחנות.
כן בטח, בקרוב בתחת שלי.