Great Danger

פרק 24

22 לספטמבר 2015

אני עומדת המומה בכניסת הבר יחד עם סם. אני בטוחה כמעט במאה אחוז שסם המום יותר ממני. בראיין, המטופח מתמיד, היפהפה שהמראה המלוכלך שלו פגע בי עוצמה מטורפת, השאיר אותי חסרת מילים לחלוטין. בראיין עדיין בוהה בנו כשאני משתחררת לאט מן אחיזתו הלופתת של סם. סם, המבולבל וההמום משחרר את ידיו ממני כמעט בלית ברירה, ואני צועדת אל עבר בראיין צעד אחד קלוש.
"לא." בראיין מרים את ידו וצועד צעד אחד אחורה. הוא שיכור, מתנדנד על שתי רגליו ועיניו מזוגגות. "אל תתקרבי אליי."
המשפט הזה פוגע בי ואני בולעת רוק בעלבון. "בראיין..."
"אמרתי לא." הוא שב ואומר. סם לוקח צעד אחד לכיווני ומלטף את גבי. "בייב, מה קורה?"
אני מצטמררת מהליטוף שלו ומתענגת על המילה שכנראה ברחה לו מהפה, אבל הכל נשטף בריענון על ידי מבטו הלוהט של בראיין על סם.
אוי, לא.
בראיין הוא זה שלוקח עכשיו צעד קדימה. "תעיף את היד שלך ממנה." הוא מעלעל.
העיניים של סם מתקשחות והוא אכן עוזב אותי. "ואתה..."
"בראיין מק'קול. ואני מעדיף שלא תיגע בה." בראיין מכווץ את עיניו לכיווננו אך שולח אלי מבט מלוכלך. אני עומדת בשתיקה ורואה את מלחמת הטסטוסטרון שמתרחשת באוויר.
"אתה לא תגיד לי מה לעשות. בן כמה אתה בכלל?"
בראיין פורץ בצחוק ומתקדם אפילו עוד צעד. עכשיו הוא ממש קרוב אלינו ואני יכולה להריח את ריח הבירה המעופשת באפי, ואני מתמלאת חלחלה. כמה הוא שתה? אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות במצב כזה. הרי בחיים לא ידעתי שאנחנו הולכים לפגוש אותו כאן!
"זה לא משנה בן כמה אני, זה משנה מי אני. תתרחק." למרות שבראיין שיכור אני שומעת את הרצינות שבקולו.
"תפסיקו, שניכם." אני אומרת ונעמדת בניהם כשאני רואה את המבטים שהם שולחים אחד לשני. "זה ממש לא שווה את זה. בראיין," אני פונה אל בראיין ומבטי מלא תקווה. "תלך הביתה, אתה מסטול ועצבני וזה שילוב לא טוב." אני רואה את הפגיעה בעיניו של בראיין ומצטערת על כך עמוקות. "ואתה," אני פונה עכשיו אל סם. "בא איתי החוצה."
שניהם עומדים מולי ומגחכים. "אני לא משאיר אותך לבד איתו," בראיין מצביע בזלזול על סם. "הוא נראה בן זונה."
"למי קראת בן זונה?" סם מתחיל להתעצבן, ואני רואה את זה. אלוהים, כמה שהוא מחזיק את עצמו.
"לך. אה, כן, שכחתי שבני זונות בדרך כלל מסתובבים עם בנות זונות." בראיין מעביר את מבטו אליי ואני משתנקת. בראיין לא אמר לי את זה כרגע. הפגיעה היא עמוקה מדי ואני מתקשה לרגע לנשום. אני כמעט לא מספיקה למצמץ, וסם כבר עט על בראיין ומלביש לו אגרוף בפרצוף. אני קופצת בבהלה, אבל עומדת המומה ולא יודעת מה לעשות.
בראיין מוטח על הרצפה מרמת ההלם והפגיעה, וסם עולה עליו ומרתק אותו למקומו. "פעם אחרונה שאתה קורא לה זונה," קולו של סם חנוק ממאמץ והוא מחטיף לו עוד בוקס, הפעם בלסת.
אני מתנערת מתחושת ההלם וצועקת, "בראיין, סם! תפסיקו!" אך קולי מתעמעם ברעש צעקות העידוד, ובראיין מקפל את הברך שלו, שנמצאת מתחת למפשעתו של סם, ומטיח לו אותה ישירות באזור הרגיש.
סם מתקפל, ובראיין מנער אותו מעליו ומתרומם על שתי רגליים. הפנס שלו בעין כבר נראה לעיני כל, הסגלגלות והנפיחה נהיית גרועה מרגע לרגע. הלסת שלו גם היא כבר נפוכה, ודמעות עולות בעיניי. סם עדיין מקופל על שתיים על הרצפה, אך לא לגמרי מובס, כשבראיין בוהה בעיניי מלאות הדמעות בצער.
"אני מצטער," הוא לוחש, ומעביר את אצבעו בעדינות על עצם הלסת שלו. הוא מעווה את פניו ומסתכל עליי בציפייה. "בראיין," אני לוחשת. "תלך. פשוט... תלך."
המבט ההמום שלו אומר לי הכל. "אני לא רוצה להשאיר אותך כאן לבד איתו, כבר אמרתי לך."
"ואני לא רוצה שתהיה פה. כנראה ששנינו לא מקבלים את מה שאנחנו רוצים. עכשיו תלך!" קולי עולה בכמה אוקטבות ובראיין מצמצם את עיניו לכיווני בכעס.
"בסדר, אם זה מה שאת רוצה! רק תזכרי שאמרתי לך שהוא חרא," הוא מצביע לעבר סם, שעכשיו נעמד בזהירות על רגליו, פניו עדיין מעוותות בכאב. "ואתה," הוא ממשיך להצביע עליו. "תזהר. כדאי לך מאוד. אתה מחזיק מטען יקר בידיך, משהו שאמור להיות שלי. סתם שתדע, לפרוטוקול," לבראיין יש מבט שובב ואפילו קצת ממזרי שממס אותי בשניות, אך מבט זה נמשך רק מאית השנייה, כך שאני לא יודעת אם דמיינתי זאת או לא. מבטו נהפך לקר שוב, הוא מסתובב עם גבו אלינו לאחר שזרק אל שתינו עוד מבט מלוכלך, ויוצא מהבר.
רק עכשיו אני שמה לב שעל יד סם עומד אחד השומרים מבחוץ. הוא מחזיק את סם בידיו, כך שאני מבינה למה סם לא תקף אותו ישר לאחר שקם.
אני שמחה שהוא מוחזק. אני שנאתי את זה שהוא הרביץ לו.
אני נגשת אל סם, מרפה את ידיו מידו של השומר ולוקחת אותו איתי אל אגף השירותים. אנחנו נעמדים במסדרון צר וריק מאנשים, שהמוזיקה הפועמת קלות בתוך המועדון מתעמעמת. המסדרון חשוך אך אורות מהבהבים מהרחבה פוגעים בנו, ואנחנו מוארים לרגע ואז חוזרים לחושך מועט.
"לא היית צריך לעשות את זה," אני נוזפת על סם.
סם מביט בי במבט המום. "לא הייתי צריך להרביץ לו? אמילי, הוא קרא לך זונה."
הכיווץ המוכר של הפגיעה חוזר שוב ואני מעווה את פניי. "אני יודעת," אני מתנשפת. "אבל זה לא מצדיק בוקס לעין! או ללסת!"
"אמילי," סם מתקרב אליי ואנחנו במרחק נגיעה. "אני שונא שמקללים בנות. אני שונא שאין לבנים כבוד לבנות יותר. מה שאני הכי שונא זה בנות שמרשות לעצמם שאחרים יקראו להן ככה. אם לא תעצרי את זה, זה רק ימשיך וימשיך כי הם יחשבו שזה בסדר."
דמעות מנצנצות בעיניי ואני שונאת את זה שבזמן האחרון נהייתי רגישה כל כך. הוא לא מבין עד כמה הוא קלע בול במטרה. כל חיי כינו אותי בשמות גנאי, בירידות והשפלות, ואף פעם לא עשיתי עם זה משהו כי חשבתי שזה פשוט לא יעזור. היום, בדיעבד, אני מבינה שטעיתי. טעיתי טעות נוראית.
אני ממצמצת במהרה ומנסה להעלים את הדמעות. סם מרים את ראשי עם אצבעו ועל פרצופו מבט מתנצל. "אני לא אוהב את הדרך שבה הערב הזה התחיל, אבל מה את אומרת שנסיים אותו בצורה טובה יותר?"
עיניו האפורות המעומעמות מהאור בוהקות אליי בקונדסות ואני מחייכת חצי חיוך. "בסדר."
אנחנו יוצאים מהמסדרון הצר, מתיישבים על הבר ומזמינים לשתות שתייה חריפה. המוזיקה נעימה, אין הופעה היום אז הבמה סגורה אך יש דיג'יי נחמד ששם שירים מופלאים בקצב מסחרר. בין אם זה פופ עכשווי לבין מוזיקה שקטה ונעימה. והכי חשוב, היא לא חזקה מידיי. אפשר לדבר בלי לצעוק, שזה מה שאני אוהבת.
לאחר 3 צ'ייסרים קטנים ואז ו4 שוטים בשביל שנשתכר מהר יותר, אני מסוחררת ורוצה לרקוד. הדיג'יי מפעיל את 'מה אם' של ג'ייסון דרולו וסם ואני עומדים ברחבה הצפופה בין עשרות בני גילנו, ואנחנו מתנדנדים מצד לצד בהרמוניה מטורפת. המתח שם, הוא תמיד שם, ואני מצחקקת קלות כשאני מרגישה שזה יותר מידי. סם מחייך, מסובב אותי סביב ידו ואנחנו מתמרנים על רחבת הריקודים כאילו היא שייכת לנו. אני נהנית, צוחקת, ומטילה את ראשי לאחור בהנאה. כשאני מתרוממת מהכיפוף לאחור אני נצמדת אף יותר אל סם, שמסובב אותנו בזהירות ושם את ידו החמה והנעימה בתחתית גבי. היד שלו מעבירה חום אל עורי גם דרך הבד, ואני נושכת את שפתיי בתחתונות ומחייכת חצי חיוך. השיר נגמר ושנינו מתנשפים, מחייכים ומסופקים.
והשוטים שלקחתי לגמרי גורמים לי לסחרחורת, אני מאבדת את תחושת הזמן ואני נהנית כמו שלא נהניתי זה זמן רב. יכולצי ליהנות יותר אילו ההתקלות שלנו עם בראיין לא הייתה קורית. זה נדנד בראשי במהלך כל הערב, ואני מתכווצת כל פעם שהמילה זונה קפצה לי לראש. הוא ידע איפה ללחוץ לי בשביל לפגוע בי והשתמש בזה נגדי.
זה אכזרי.
מצב הרוח שלי נוחת בשנייה ואני מתיישבת בכבדות על הבר.
"היי, מה יש?" סם ניגש אליי עם עוד שוט ומניח אותו לידי. "את בסדר?"
אני מהנהנת. "כן, קצת מסוחררת." אני מבטלת עם תנועות ידי. "עוד שוטים?" אני זוקרת גבות.
סם צוחק ומטיל את ראשו אחורה קלות. "אכן, גברתי הנאווה. עוד שוט אחד לסבורנתי." הקול העמוק שלו מדגדג לו כל הדרך עד בין רגלי, ואני בולעת רוק ומנסה להסוות את ההפתעה שלי למרות עיני הפעורות. אני לוקחת את השוט ושותה אותו במכה. הוא חמצמץ, מתוק, חריף, וגורם לי לעוף על זה.
"אלוהים, זה היה טוב. מה זה היה?"
"וואן גוך רימונים."
"אתה צוחק עליי. תמיד רציתי לטעום וואן גוך!"
ההתלהבות שלי מטעם או סוג של השתייה חריפה משעשעת את סם, והוא תופס בפני ומדביק נשיקה קטנה בזווית פי. ואני מתרחקת וממצמצת בבלבול, וסם מדביק חיוך שרמנטי על פניו ושותה את השוט שלו בשלוק אחד מלא, נותן לי זווית ראייה מצוינת לגרון הנפלא שלו המכוסה זיפים קטנטנים בלונדיניים.
הוא לגמרי עושה לי את זה.
הוא קולט שאני בוהה בו לוקח את השוט, מחייך, מסתובב עם כוסות השוטים הריקות אל הבר, כנראה כדי להביא עוד מנה. ואני, מסטולה כהוגן ומלאת הורמונים נשיים, בוהה בתחת הנפלא שלו שמתהדק עם הג'ינס המדהימים שלו גם כן, ואני מתמלאת חום ורגש שמציף אותי מכל עבר.