"בוקר טוב יפהפיה,הוא עוד ישן" אמא של פדרו אמרה כאשר פתחה את דלת ביתם.
"איזה עצלן הוא" גילגלתי עיניי צוחקת,נכנסת לתוך ביתם וניגשת ישר לחדרו של פדרו.
"פדרו!" דפקתי בחוזקה על דלת חדרו.
פתחתי אותה,רואה אותו עם עיניים טיפה פקוחות.
"אלוהים אדירים מארי" הוא נאנח,משפשף את עיניו.
"קום! עשרה לשמונה!" התיישבתי על מיטתו.
"אני כל כך עייף" הוא נאנח
"פעם הבאה אל תלך עם לוקאס למסיבות יום לפני תחילת הלימודים"
הוא קם מהמיטה,ניגש לארון הקטן שלו,מוציא כמה בגדים.
יצאתי מביתו,מאחר שהוא כבר ער,והלכתי לביתו של לוקאס.
"בוקר טוב" אמרתי לסבתו,עוברת דרכה לחדרו,שהיה פתוח לרווחה.
הוא ישב על המיטה,ושם את נעליו על רגליו.
"בוקר טוב מאר" הוא אמר,בחיוך קטן. "פדרו כבר קם?"
"בקושי,הכל בגללך ממזר!" הרבצתי לו בכתפו.
יצאתי מביתו וחזרתי לביתי,
מכינה לעצמי ארוחה לבית ספר. מאחר שאני לא כל כך יכולה להרשות לעצמי לקנות מהאוכל היקר של הקפיטריה של בית ספר.
הם הגזימו עם המחירים יותר מידי.
"מארינלה,אכלת ארוחת בוקר?" אמא שלי נכנסה למטבח.
"כן"
"אני עובדת עד מאוחר היום אז תטגני לך משהו" היא לקחה את תיקה,הביאה לי נשיקה ויצאה מהבית.
"מארי?" נשמע קולו של פדרו.
שמתי נעליים ואת התיק עליי ויצאתי מחוץ לבית,נעלתי אותו.
ופדרו ולוקאס היו לצידי.
גרתי בשכנות לפדרו ולוקאס מאז ומתמיד,
למדנו באותו גן,
באותו בית ספר יסודי,
באותה חטיבה,
כל יום היינו ביחד,עד שעות הלילה המאוחרות.
הם היו כמו אחים שלי.
"היי,בהצלחה בבית ספר החדש!" סבתא של לוקאס צעקה לנו.
"בית ספר חדש?" אמא של פדרו תהתה.
"לא שמעת? מיזגו את התיכון שלהם לתיכון שהיה לצידם"
"בהצלחה לכם עם הפוצים העשירים!" אמא של פדרו התבדחה.
"זה כל כך רחוק אני לא מוכן ללכת ככה כל בוקר" פדרו אמר
"החופש הגדול הרגיל אותנו ללכת קצת" נאנחתי
"אני בטוח שלוקאס יריב מכות עם הבן הראשון שיעצבן אותו" פדרו ירד על לוקאס
"סביר להניח" לוקאס אישר,צוחק.
לאחר הליכה של רבע שעה הגענו לתיכון החדש.
הכל היה כל כך שונה, ראיתי תלמידים שלמדנו איתנו בבית ספר הקודם,אבל רוב התלמידים עברו לתיכון אחר לגמרי מכיוון שלא הסכימו להתמזג עם התיכון הזה.
אך לי ולוקאס ופדרו לא הייתה ברירה,
היה הנחה למי שעובר לתיכון הזה.
"אתם חדשים?" בא אלינו בחור בשנייה שנכנסו לבית ספר.
"כן" פדרו אמר,בחנו אותו שלושתינו ללא בושה.
"וואו,זה כזה מדהים לפגוש אותכם!" הוא אמר בשמחה "אני דרק!"
"לוקאס"
"פדרו וזאתי מארי"
הנפתי את ידי והוא חייך אליי.
"האמתי,אתם ורק עוד כמה תלמידים באו מהתיכון הישן שלכם,הייתם בית ספר עד כדי כך קטן?" הוא התבדח,אבל זה לא היה כזה מצחיק.
"הרוב עברו לתיכון שבקצה העיר" פדרו אמר
"אני בטוח שתהנו פה"דרק אמר בשמחה והלך.
YOU ARE READING
Our neighborhood
Romanceמארי לוקאס ופדרו גרו תמיד בשכנות אחד לשני,מגיל קטן הם החברים הכי טובים, זוהי השנה האחרונה שלהם בתיכון וזוהי השנה אשר תשנה את חייהם.
