"אנחנו לא צריכים להגיד לו משהו?" שאלתי את טד.
"לא." הוא לבש את החולצה שלו, "הוא ייסתדר לבד, זה לא המקום שלנו להעיר לו על זה."
"זה פאקינג סמים,אתה רציני?" התיישבתי.
הוא גיחך, " לא השתמשת בעבר?"
"ממש לא."
"אפילו לא פעם אחת?" הוא קיווץ גבותיו.
"ברור שלא,מטומטם." גיחכתי. "אתה כן?"
"מי פאקינג לא?" הוא אמר.
"טוב, סמים זה הדבר היחידי שלא אתקרב אליו בחיים שלי."
"כן,לגמרי,אחרי כל מה שהיה לי עם השיט הזה..נגמלתי לגמרי,אבל זה היה חוויה." הוא קרץ וקם מהמיטה.
"אני חושב שאנחנו צריכים לדבר עם בריאן." גירדתי בראשי.
"אתה יותר ממוזמן לפנות אליו אתה,אני לא מתערב."
"בחייאת,טד." גילגלתי עיניי.
"לא. זה העניין של ברייאן אני לא חושב שאתה צריך להתערב,דניאל." הוא לקח את המפתח לחדר בידו. "אתה בא לקפיטריה אוו שאתה רוצה להמשיך לאכול סרטים פה לבד?"
קמתי מהמיטה גם אני, לוקח את המפתחות והטלפון איתי.
"תשמע,אני מכיר את ברייאן מאז שאני בן 9." הוא אמר בעודנו מתקדמים לעבר היציאה מהמעונות, "הוא שונא שמתערבים לו בדברים ובדרך כלל הוא יוצא מכל דבר בעצמו. הוא אחראי והוא יודע איך לצאת מכל פאקינג דבר,אז אל תתעסק עם זה ותתן לו לפתור את החרא הזה לבד. הוא חכם ובסופו של דבר הוא יבין שלצאת עם פאקינג דילר לא נשמע כל כך זוהר."
"אני מקווה." החלטתי להניח לזה. לבינתיים.
כאשר הגענו לקפיטריה, לקחנו מגשנים וניגשנו לקחת את האוכל המוזר שמגישים בקפיטריה.
מרוב שהאוכל כל כך גרוע קניתי יותר אוכל מאשר אכלתי מהקפיטריה. האוכל היה זוועה.
באתי לקחת מזלג בדיוק כאשר ידה של בחורה התנגשה בידי.
היא גיחכה ואמרה,"סליחה" מפנה לי את הדרך.
"סליחה." אמרתי גם אני, לוקח מזלג ומניח על המגש.
היא הזיזה את שערה הבלונדיני וחייכה אליי חיוך קטן. "שאנון"
"דניאל" הינהנתי.
"אז,איך בקולאג' עד עכשיו?" היא קורצת לי.
"טוב עבר בדיוק חודש. אז תשאלי אותי את זה בעוד שנה. " אני צוחק, "את שנה שנייה?
היא צוחקת ואומרת, " כן."
"ואיך לך בקולאג' עד עכשיו?" שאלתי.
YOU ARE READING
Our neighborhood
Romanceמארי לוקאס ופדרו גרו תמיד בשכנות אחד לשני,מגיל קטן הם החברים הכי טובים, זוהי השנה האחרונה שלהם בתיכון וזוהי השנה אשר תשנה את חייהם.
