גם פה אני שמה תמונה שאהבתי
קריאה מהנה💖
----
"את בטוחה שאת בסדר?"לוק שאל.
"אל תתקרב אליי"אמרתי וקמתי.
"אני מצטער" הוא אמר,משפיל מבט.
"תספר את זה למישהו שמעניין אותו"אמרתי והתחלתי ללכת,
אך לוקאס לא שיחרר והלך אחריי ופדרו אחריו.
"שאתחנן?" הוא אמר,
"לא,אתה לא צריך להתחנן.
אתה פאקינג הרבצת לי אני לא הולכת לסלוח לך גם לא בעוד מיליון שנה"הסתובבתי אליו,כועסת.
"בחייך,מאר" פדרו אמר מאחור,מניף ידיו באוויר.
"אני מאחרת לבית ספר" אמרתי ומיהרתי ללכת לפני שישגעו אותי כפי שרק ספרדים יודעים לעשות.
הגעתי בתחילת השעה השנייה,וכאשר נכנסתי לשער בית ספר, דילן היה בשער וחיכה לי.
"היי,את בסדר?" הוא שאל לאחר שנישק אותי.
"כמובן"חייכתי בשארית כוחותיי.
דילן הביט מאחורי כתפי,רואה את לוקאס ופדרו.
"מה עשית איתם?" הוא התעניין.
"לא משהו מעניין" אמרתי,
ידעתי שאם אגיד לו שלוקאס הביא לי אגרוף לפנים דילן ללא מחשבה יזמין משטרה.
אך זה לוקאס ולא רציתי שילך לכלא.
"באמת"אמרתי לאחר שדילן הביט בי במבט ספקני.
למה בכלל אני מסבירה לו?
"טוב" הוא חייך,אך ידעתי שלא האמין לי. "אמנדה חיכתה לך מהבוקר" הוא אמר בחיוך והנהנתי,הולכת אחריו.
"המורה פרנסיסקו לא בא היום"דילן אמר,לוקח אותי לספסל הקבוע שישבנו בו.
"מעולה"אמרתי בחיוך קטן.
תמיד שחייכתי כאב לי קצת בפה.
השתדלתי להזיז אותו כמה שפחות.
במשך כל השעה החופשית שהייתה לנו,דילן סיפר על האימון פוטבול שהיה לו אתמול ועל איך המאמן קרע אותם ופשוט הינהנתי,לא בדיוק מקשיבה לו בגלל הכאב ראש שיש לי.
"אז,כאילו,אמרנו לאמנדה שתלך לחפש מקום אחר כי אנחנו כאן ואז היא הלכה לחדר כושר,היא סיפרה לך?" הוא שאל,
אמנדה ואני לא דיברנו מחוץ לשער בית ספר,כאילו היינו חברות הכי טובות בבית ספר אך זרות מחוץ לו.
"לא" עניתי.
אני כמעט בטוחה שאמנדה דלוקה על דילן.
אבל היא לא תשיג אותו בזמן האחרון,
אנחנו ביחד ולא צפויה לנו סיבה להיפרד,
שלוקאס ופדרו ילכו לעזאזל.
YOU ARE READING
Our neighborhood
Romantikמארי לוקאס ופדרו גרו תמיד בשכנות אחד לשני,מגיל קטן הם החברים הכי טובים, זוהי השנה האחרונה שלהם בתיכון וזוהי השנה אשר תשנה את חייהם.
