Our neighborhood

עונה 2 פרק 2

חשבתי שכולכן כבר שכחתן מהסיפור הזה אני ממש שמחה שחזרתן לקרוא אותו למרות שאני מעצבנת 😁😍
---

נכנסתי לקפיטריה,שהייתה מלאה בערך באלף תלמידים..אם לא יותר,קצת חסר ביטחון מזה שנכנסתי לבד؛ מחפש בעיניי אחר טד.

הלכתי לאזור האוכל,לוקח צלחת ומעמיס אורז.
הצלצול שלי נשמע בקול מעומעם מכמות הרעש והוצאתי את הטלפון שלי,רואה שלוקאס מתקשר אליי.

"הלו?" אמרתי לאחר שעניתי.

"איך שמה?" לוקאס אמר בהתלהבות.

"אממ..נחמד,עוד לא הספקתי כלום בדיוק" גיחכתי.

"איפה אתה עכשיו? יש כל כך הרבה רעש " הוא התעניין..
"בקיפטרייה' ניסיתי להחזיק את הטלפון ותוך כדי למזוג לי עוד אוכל. "אני לא מוצא את הבחור שאיתי בדירה,ולאכול לבד לא נשמע לי כל כך טוב."

"מקסימום,תסמס לו" לוק אמר

נאנחתי," אין לי את המספר שלו" אני כזה מפגר כוסאמק.

"אז תעשה את עצמך עסוק בטלפון,כמו שכולם עושים" הוא גיחך, "איך החדרים?"

"אני מתחלק בחדר עם עוד 2 אנשים,קצת מוזר"

"בואנה חתיכת מפונק" לוקאס אמר, "יהיה לך יותר כיף איתם מאשר לבד,תהיה בטוח"

צחקתי מהתגובה שלו, "אני מקווה,טוב אדבר איתך יותר מאוחר."

"אוקיי,ביי תעשה חיים" לוקאס אמר וניתק.

חייכתי לעצמי וניתקתי.

לקחתי את הטלפון וחיפשתי אחר מקום ישיבה.

לקחתי את המגש שלי וסימסתי לחבר שלי, טצ'ו, מתעניין איך לו הולך בקולאג'.

עד שהרגשתי את החולצה שלי רטובה,
הרמתי את ראשי מהאייפון,קולט בחור מביט עליי בהבעה חמוצה.

"פאק אחי אני כל כך מצטער אני עיוור" הוא אמר והושיט לי מגבון.

"זה בסדר" אמרתי, מבחין עד כמה החולצה שלי התלכלכה מהספגטי שלו.

"אני נשבע לך שאביא לך חולצה,אני מצטער אחי "הוא גירד בראשו באי נעימות,מביט לתוך עיניי עם עיניו הכחולות.

"אני לא צריך חולצה שלך,יש לי עוד חולצות" ניסיתי לייצור אווירה נחמדה.

"אתה בטוח,אחי? " הוא אמר,משחק עם שפתו התחתונה וחושף שיניים לבנות.

"כן" אמרתי בחיוך קטן.

"אני ברייאן" הוא אמר בחיוך.

"דניאל" הינהנתי.

"דניאל!" שמעתי את קולו של טד, הבטתי לצדדים מחפש אחריו.

לאחר שטד בא לידי,הוא הניח את ידו סביב כתפי ואמר, "אני מניח שפגשת כבר את ברייאן"