Our neighborhood

פרק 53

"את פאקינג צוחקת עליי" לוקאס אמר, ספק מבודח ספק כועס.

"הלוואי והייתי." נאנחתי.

"הכלבה הזאת" הוא מילמל.

"היא עדיין חברה שלי,לוקאס." הגנתי עלייה.

"היא האויבת שלי מעכשיו, "לוקאס אמר.

"אתה סתם מגזים." צחקתי.

"לא,אני לא" הוא נאנח.
ויכלתי לדמיין במוחי את פניו כאשר הוא מגלגל עיניו. מה שהוא בטוח,עושה כרגע.

"אמרתי לה שתפסיק להטריד אותי ובזה זה נגמר. עברו כבר 3 ימים ושום הצקות ממנה לא נראו ברקע." נאנחתי, "למעשה היא אפילו לא אומרת לי בוקר טוב."

"שלושה ימים?" לוקאס אמר בהלם, "זה קרה לפני שלושה ימים ואת מספרת לי רק עכשיו?"

נשכתי שפתיי,הסגרתי את עצמי.
"לא ידעתי איך תגיב."

"אני אגיב יותר רע כאשר תגידי לי את זה אחרי שלושה ימים."

"מצטערת." אמרתי. "אז,מספיק לדבר עליי! מה שלומך?"

"את צריכה לעבור לפה. ליידי. תגורי אצלי." הוא התעלם משאלתי.

"מה?" אמרתי בהפתעה, "אתה יודע שאי אפשר."

"הכל אפשרי אם רוצים מספיק." הוא אמר.

"אין לי כסף לזה. ואין שום סיבה שאעבור ואעזוב את העבודה שלי ואת הבית ספר של דניאל." אמרתי בברירות.

"אז דניאל זה הבעיה?" הוא התנשף, "אני אדבר איתו. אל תדאגי."

"מה?לא!" התרגזתי, "לוקאס אתה בכלל מקשיב לי?"

"כן,בייב. אני מקשיב לך." הוא אמר.

"זה לא נראה ככה" גירדתי בראשי "אני לא עוברת למדריד,אלייך." הדגשתי.

"אין שום סיבה שלא." הוא נאנח, "את בוגדת בי?" הוא אמר לפתע.

"מה?" אמרתי בהלם, "מאיפה לעזאזל זה עלה לך לראש?"

"א..אני לא יודע. את קצת מרוחקת." הוא הסביר. עדיין חושד.

"כן,אולי בגלל שהחבר שלי הציע לי הרגע לעבור אליו לפאקינג מדריד!" גילגלתי עיניי.

"אם כסף זה הבעיה, אני אשלם. אל תטרחי בנוגע לזה."

"אני לא רוצה את הכסף שלך."

"אני צריך אותך פה. לידי. " הוא נאנח.

"אנחנו ניפגש בקרוב." אמרתי בכאב.
ידעתי את הרגשותיו ואת כאב ליבו במדויק. כי זה אותו דבר שגם אני מרגישה.

"בייבי?" קולו היה נמוך.

"כן?" אמרתי.

"תבטיחי לי שתחשבי על זה."

"על מה?"

"שתבואי למדריד."הוא אמר.

נאנחתי, "הרגע דיברנו על זה!"