Our neighborhood

פרק 58

ככל שהזמן עבר,
הכל נהפך להיות רע יותר.

מהפרכוסים שצצו מידי פעם עד לכאבי ראש שמעירים אותי באמצע הלילה וגורמים לי לצרוח.

בהתחלה, לוקאס ניסה לעזור ככל שיכל ולאט לאט התחיל להסתדר לאחר המון בירורים באינטרנט.

הכדורים שלקחתי להקלת הכאב לא בדיוק עזרו,
הרופאים אמרו שהם עוזרים.אני לא הרגשתי שום שיפור.
אבל כן ישנתי המון. 
ישנתי כל כך הרבה.
שינה שתספיק לי ל14 שנה אם לא הייתי חולה.

אבל כאשר לא ישנתי, ההזיות החלו.
מהזקנה המשוגעת ועד כוכבי דיסני שבאו לבקר.

לפעמים זה היה נחמד לראות טלויזיה עם מיקי מאוס, אבל זה תמיד הזכיר לי שאני מאבדת את זה.

אמרתי ללוקאס במהלך החודשים שעברו, בכל יום ויום שיעזוב אותי.  שיפרד ממני.

אני לא רציתי להיות החברה שתקעה את הבן זוג שלה כי היא חולה וסובלת והוא צריך לשבת לידה.

רציתי שהוא ייפרח ויעלה למעלה,
ולא ירד איתי למטה.
הוא הצליח לשלב בין השניים.

דניאל התחיל ללמוד בבית ספר חדש,
הוא הסתדר מעולה,
הוא רב איתי מידי פעם.
לדוגמא על זה שלא באתי ליום הורה וילד בגלל שהיה לי טיפולים בבית חולים והוא התבאס עליי והרגשתי כל כך רע אבל אין לי אופציה אחרת.
התנצלתי מיליון פעם ולאחר שהוא חשב טיפה הוא הבין שזה לא בדיוק תלוי בי.

תמיד חשבתי שכאשר אעבור למדריד יהיו לנו חיים כל כך יפים.
אעבוד בחצי משרה, לוקאס יהיה במשחקים ויחזור לזרועותיי, דניאל יסתדר בלימודים שלו ויהנה,
הכל הסתדר כמעט, חוץ מזה שלא עבדתי.
והייתי כל היום במיטה.

ואפילו מידי פעם היו לי בעיות בזיכרון.
שכחתי בן כמה דניאל, ואפילו פעם אחת הלכתי לחנות שקרובה לבית ושכחתי איפה אני גרה. 
ומאז לוקאס התעקש שאצא תמיד עם מישהו איתי.
אך ככל שהזמן עבר המצב הידרדר ולא יצאתי מהבית המון זמן.

"בייב,הכל בסדר?" לוק הוציא אותי מהמחשבות שלי.

הבטתי בו, " כן. " אמרתי בקולי הצרוד.

המעטתי בדיבור מאחר וישנתי כל היום, לכן קולי השתנה לאט לאט וגרוני שרף מידי פעם.
מה שגרם לשינוי דרסטי בקול שלי.

"על מה את חושבת? " הוא התיישב לצידי.

"סתם, על החיים. " צחקתי.

"צריך ללכת,בייב." הוא גירד בראשו.

קיווצתי גבותיי, "לאיפה? "

"לבית חולים.. יש לך טיפול. " הוא אמר באי נוחות.

אני מניחה שלהתרגל שהבת זוג שלך שוכחת המון דברים די מבלבל.

"אה, אוקיי. " קמתי, אוחזת ביד כעזר.

"רוצה לקחת משהו לאכול אוו לשתות?" הוא שאל והנהנתי לשלילה.