Our neighborhood

פרק 35

"אמא?" דניאל פנה אליי,מלטף את ידיי.

"מה?" אמרתי בקול צרוד.

"את בסדר?" הוא אמר באי-נוחות.

"כן." חייכתי חיוך מזויף.

"אני חושב שהוא מסתכל עלינו מהשמיים" דני ניסה לעודד.

זה היה נחמד מצידו.

"אני בטוח שהוא מסתכל עלינו מהשמיים" לוקאס פנה אל דניאל,בחיוך עייף.

"אז הוא לעולם לא עזב." דני אמר,מתיישב בנינו.

"הוא כן עזב. לא אראה אותו שוב." אמרתי בכאב.

"עדיף שיהיה למעלה מאשר פה. כאן הוא רק סבל" לוקאס העיף את שיערו לאחור.

"הוא השאיר אותנו לבד" דמעות שוב החלו לרדת במורד לחיי.

"הוא עשה מה שטוב בשבילו" לוק אמר.

"אני מניחה." נאנחתי,מנקה את הלחיים שלי.

יצאנו מבית החולים לבית הקברות, כל הנסיעה לשמה התלוותה בבכי ללא הפסקה ממני.

אני חושבת שלוקאס נכנס להלם,הוא מנסה לשדר שהוא בסדר אבל אני יודעת שהוא הרוס מבפנים.

הוא הפסיק לבכות 3 שעות לאחר המוות ומאז רוב הזמן שתק. אוו שוחח איתי על פדרו.

כאשר הגענו לבית הקברות, הגיעו כמה מחבריו של פדרו שאני לא הכרתי,והכומר.

הכומר אמר דברים טובים על פדרו,לאחר מכן לוקאס אמר כמה מילים וירד ואז הגיע תורי.

"פעם,לפני המון שנים," אמרתי,מתחילה את הנאום הקטן שלי לפדרו. " אני,לוקאס ופדרו ישבנו ביחד, ואמרנו מה נעשה בלוויה של כל אחד מאיתנו.
אני אמרתי שאשב ליד המשפחה שלי ואלטף אותם,לוקאס אמר שהוא סביר להניח יצפה בכולם ופדרו אמר..." הדמעות עלו בגרוני ומנעו ממני לדבר.

"שהוא יחבק את כולם,הוא יעבור אחד אחד ויחבק את כולם" נאנחתי. " הוא גם אמר, שהוא יעמוד בשורה הראשונה יצפה בכולם אומרים נאומים ויצחק עלינו שאנחנו בוכים בעוד הוא מאושר ובמקום טוב."

הדמעות לא הפסיקו לרדת וגרוני נחנק יותר ויותר. הרגשתי כאילו סלע יושב לי על הלב. ההרגשה הייתה נוראית.

"הוא היה בן אדם כל כך מצחיק וחיובי." הבטתי על לוקאס,ששם משקפי שמש. אבל זה לא מנע מהדמעות שלו לגלוש מעבר לאזור המשקפיים.

"והוא תמיד אהב את כולם,ועזר לכולם." הבטתי על דניאל,הוא פשוט הביט בי במבט כואב ומבולבל. לא מבין על מי כולם בוכים.

"אני חושבת שכולנו יכולים לקחת משהו אחד מפדרו." אמרתי את השורה האחרונה שלי וחזרתי למקומי.

לאחר שהסתיים כל טקס האשכבה,
כולם הלכו,
מייסון בא לקחת את דניאל ואני נשארתי עם לוקאס לבד בבית הקברות,בקבר של פדרו.