Our neighborhood

פרק 32

הייתי חייבת לשים את התמונה הזו כי חצי פרק מארי רק בוכה ודי דיכאוני לי מידי חחחח...

הפרק הזה נכנס לי עמוק ללב💔

נ.ב מצטערת על העיכוב,לא היה לי מוצאי החג איך לרשום פרק..

קריאה מהנה💖

"אני מצטער לעשות זאת כך. את ידעת את חוקי העבודה והמשכת בדרכך,הבאתי לך יותר משלושה ימים. הבאתי שבעה ימים! ובכולם לא באת. אי לכך ובהתאם לזאת את מפוטרת מעבודתך,מוזמנת לבוא לקחתאת דברייך בשעה 5 היום אחר הצהריים."
נשלחה ההודעה הזו מהטלפון שלי בשעה 8 בבוקר.

מה?
מה אעשה עכשיו?
הייתי עם פדרו כל הימים האלו! זה סיבה מספיק פאקינג מוצדקת!
אני אהרוג את הבוס המפגר הזה.

"מה קרה?" פדרו שאל,שראה את מבטי.

"כלום." חייכתי אליו. הוא לא צריך כרגע לדאוג לגבי כלום.

בסביבות השעה 2 הלכתי עם דניאל לאכול פיצה. יותר נכון,הכרחתי אותו.

"תאכל" אמרתי,כאשר ראיתי שהוא לא נוגע בפיצה.

"לא בא לי" הוא שילב ידיו.

גילגלתי עיניי," אתה חייב לאכול,בבקשה ממך דני."

"אל תקראי לי דני. קוראים לי דניאל." הוא אמר בקשיחות.

"אוקיי,מיסטר בחור כועס ( allright,mister mad guy באנגלית כמובן זה יותר יפה..)" נאנחתי,לוקחת עוד ביס מהפיצה.

"איפה היית כל ה5 ימים האלו?" הוא פצח בדיבור לאחר 5 דקות של שקט.

"אצל חבר בבית חולים."אמרתי.

"ומה איתי?" הוא תהה.

"מה איתך?" חזרתי על דבריו.

"אני הבן שלך. לא הוא. " דני אמר בספרדית.

"אתה חי, הוא עומד למות." נאנחתי.

"טוב. כנראה אני צריך להיות גוסס"הוא לקח את הפיצה שלו והשליך לפח.

"דניאל!"

"אני לא רוצה פיצה." הוא שילב ידיו.

"אתה מתנהג בילדותיות!" כעסתי.

"שיהיה." הוא נאנח.

"נו..דני."הרגשתי לא נעים.

"מה את רוצה ממני?" הוא גילגל עיניו.

"אתה יודע שאני אוהבת אותך. אל תהיה כזה"ליטפתי את ידו.

"לפחות תחזרי לישון בבית!" הוא אמר.

"טוב." אמרתי בתבוסה.

"ואת מרשה לי בפלייסטישן עד שארדם." הוא התפנק עליי.

"מישהו פה חי בסרט" צחקתי והוא צחק אחריי.

בשעה 5 הלכתי למשרד. מוכנה לעשות מלחמה קטנה.