קריאה מהנה!😍
---
"לכי מפה!" בחור אחד,שכנראה חברו של בן,צעק עליי.
בן הסתובב ופגש את מבטי.
"אל תצעוק עליה,חמור" בן חבט בכתפו ובא אליי בחיוך קטן.
"מה קרה?מישהו פגע בך?" הוא אמר בדאגה כאשר ראה את דמעותיי.
"מה אתה עושה לו?" צעקתי עליו.
"למי?" הוא תהה.
"לו!" הצבעתי על הבחור המוכה.
"אה,הוא סתם..." הוא אמר בחיוך קטן. "את חוזרת איתי הביתה מבית ספר?"
"לא!" חבטתי בכתפו והלכתי.
דפוק בשכל.
מה הוא עושה?
למה הוא עושה את זה בכלל?
לעזאזל!
התחלתי ללכת לעבודה,מאחר ונגמר בית ספר.
כל כך משעמם בלעדי לוקאס ופדרו לצידי,
מדברים על כדורגל ומתקילים אחד את השני.
הלוואי והכל יחזור למה שהיה.
מרגיש לי כאילו לוקאס ופדרו מתחילים לחמוק לי בין האצבעות ושאת בן אני בכלל לא מכירה.
בתאכלס,אנחנו מכירים רק יומיים. מה גורם לי לחשוב שאני מכירה אותו כל כך טוב?
הגעתי לעבודה,מחליפה לבגדים של העבודה ומתחילה בעבודתי.
כרגיל,העבודה הייתה מעייפת מתסכלת וכל דבר מדכא שאפשר לחשוב עליו.
לאחר כמה שעות טובות,כאשר נגמרה העבודה,חזרתי למחסן.
"איפה היית?" אימי שאלה אותי בשנייה שנכנסתי לבית הענק.
"בעבודה " אמרתי,באנחה.
רגליי כאבו כל כך.
"מה אכלת?" היא שאלה בדאגה.
אני מניחה שהיה לה קשה לראות אותי ככה,
נקרעת בין עבודה לבית ספר ומגיעה בשעות מאוחרות לבית.
"עכשיו אוכל" אמרתי,הולכת לכיוון המחסן,נכנסת אליו מניחה את תיקי על הרצפה ויוצאת למטבח.
נכנסתי אליו,רואה את בן יושב שמה במחשב הנייד שלו וזולל פיצה.
"למה חזרת רק עכשיו?" הוא הרים את מבטו מהמחשב.
"זה לא עניינך" אמרתי ומזגתי לעצמי כוס מים.
"כן זה כן." הוא אמר.
"לא,זה לא." גילגלתי עיניי.
פתחתי את המקרר,מחפשת משהו לאכול.
אף על פי שהמקרר היה עמוס בכל טוב והוא עלה על גדותיו, הייתי צריכה לאכול מהדברים המיותרים,השאריות.
בשביל "שלא ירגישו שאנחנו כאן".
"למה את אוכלת את הרביולי הזה?הוא מאתמול" הוא אמר,נגעל.
"אין לי משהו אחר לאכול" נאנחתי.
"יש פיצה" הוא אמר והצביע על המגש שלו.
"זה שלך" אמרתי,אף על פי שהייתי תורמת כליה בשביל פיצה עכשיו לא יכלתי מהסיבה המעצבנת שאני צריכה לא לבלוט.
"ואני לא מתכוון לאכול את כל זה" הוא צחק.
"לא,תודה." אמרתי,אם הוא ירצה עוד ואוכל את הכל ירצחו אותי. במיוחד אמא שלי.
"תעשי לי טובה" הוא קם מכיסאו,משך בידי והושיב אותי בכיסא.
"תאכלי" הוא אמר,מוציא פיצה מהמגש ומניח על הצלחת.
לעולם לא אתרגל לנימוסי שולחן שלהם.
זה מדהים.
בשכונה שלי כןלם אוכלים מהידיים אפילו אם ניגבת את הפאקינג תחת.
כן,הם מסריחים. אבל אני חושבת שזה מה שמגניב.
אבל יש יופי כולשהו ביוקרה.
אוו שפשוט זה נקרא נימוסי שולחן.
YOU ARE READING
Our neighborhood
Romantikמארי לוקאס ופדרו גרו תמיד בשכנות אחד לשני,מגיל קטן הם החברים הכי טובים, זוהי השנה האחרונה שלהם בתיכון וזוהי השנה אשר תשנה את חייהם.
