למה אני?

פרק 9

יש כאן ז'קטים?" פיטר שאל.
"כן," אחת המוכרות ענתה לו וסימנה לו לעקוב אחריה. אבל אז, הוא ראה את המוכרת השנייה. הוא עקב אחרי הראשונה, לא עוזב את השנייה במבטו.
"את יכולה להביא לי אחד שחור?" פיטר שאל את המוכרת שאיתו.
"בטח," היא ענתה. היא הסתובבה כדי לחפש אחד שחור, ובזמן הזה פיטר שלף את הקופסה מהאוויר ולקח את השרשרת.
"זאת היא..." הוא לחש, רואה איך השרשרת זוהרת. משהו כאילו ניסה למשוך ממנו את השרשרת, כי הוא היה חייב להחזיק אותה חזק שלא תעוף. הוא החזיר אותה לקופסה והעלים אותה לפני שהסתובב למוכרת שעמדה לידו עם ז'קט שחור.
"הנה," היא הגישה לו את הז'קט.
"תודה," פיטר אמר. הוא התקרב לקופה והסתכל עליה.
"כן?" דניאל שאלה אחרי כמה שניות שהוא בהה בה בלי להגיד כלום.
זאת היא... זאת באמת היא... פיטר הרגיש את ליבו הולם בחוזקה. הוא הרגיש כאילו מצא משהו שחיפש במשך כל חייו. במובן מסוים, זה באמת נכון.
"הז'קט," פיטר הניח אותו על הדלפק.
"חמישים שקלים בבקשה," דניאל אמרה.
למה הוא בוהה בי ככה? היא תהתה.
"קחי," פיטר הגיש לה את השטר.
"קח," דניאל הביאה לו את השקית עם הז'קט שלו.
"תגידי, מתי את מסיימת?" פיטר שאל.
"מה?" דניאל שאלה המומה.
"סליחה... אפשר לנסות מהתחלה?" פיטר אמר. "היי, אני פיטר. רוצה ללכת לשתות משהו, או משהו... בכלל?"
"אני מצטערת אבל... אני לא מכירה אותך אפילו," היה כל מה שהצליחה לומר. אריאל הסתכלה מהצד על חברתה. היא הייתה חייבת להודות, הוא די חמוד. גם דניאל חשבה ככה.
"אני יודע," פיטר אמר. הוא החביא את ידו בין גופו לדלפק והשרשרת הופיעה בידו.
"קחי," הוא הושיט לה את השרשרת.
"מה?" דניאל שוב הייתה המומה.
"אני מתעקש," הוא אמר, מניח את השרשרת על הדלפק. "ביי."
הוא הסתובב ויצא מהחנות.
"מה זה היה?" אריאל התקרבה לדניאל.
"מי זה היה?" דניאל שאלה והרימה את השרשרת.
"וואו, זה זהב אמיתי?" אריאל בהתה בשרשרת.
"לא יודעת," דניאל אמרה. "לא חושבת."
"לא חושבת או לא יודעת?" אריאל שאלה.
"מה?" דניאל שאלה.
"דניאל? את מקשיבה לי בכלל?" אריאל שאלה.
"מה? כן, בטח," דניאל מלמלה.
"אפשר לפתוח אותה?" אריאל שאלה והתמקדה בשרשרת.
"כן, את רואה?" דניאל אמרה וקירבה את השרשרת לחברתה.
"אולי יש שם פרטים שלו," אריאל אמרה ותקעה בדניאל מרפק.
"אח, זה כאב," דניאל אמרה.
"אופס, סליחה," אריאל התנצלה.
"בואי נבדוק," דניאל אמרה.
"מה נבדוק?" אריאל שאלה.
"אם יש שם פרטים," דניאל אמרה. "או, מה יש שם בכלל."
דניאל פתחה את השרשרת ובהתה בה המומה. אריאל גם הסתכלה לא מבינה.
שתיהן לא האמינו למה שראו.
"אבל... אבל... איך?" אריאל שאלה.
"איך הוא ידע את השם שלי?" דניאל שאלה המומה.

מצאת אותה... פיטר אמר לעצמו בפעם המיליון ועברו רק שתי דקות מאז עזב את החנות. הוא הסתכל על השקית, משנן במוחו את שם החנות.
"כן..." הוא לחש. לא היה מאושר ממנו באותו רגע.
היא אמיתית! היא לא חלום! הוא חשב באושר.
היא אמיתית! א-מ-י-ת-י-ת-י-ת-י-ת-י-ת!!!!!
פיטר רצה פשוט לצעוק: "היא אמיתית! אמיתית! שמעתם? היא אמיתית!"
אבל הוא היה חייב לשמור בתוכו את פרץ האושר שלו.
במקום זה, הוא שלף מכיסו את הפלאפון שלו וחייג לאמו.
"אמא?" פיטר כמעט צעק.
"מה? מה קרה?" אנה שאלה. היא קצת נבהלה מקולו של בנה.
"אמא, אני... אני מצ..." הוא לא יכל אפילו להגיד את זה.
"מה? פיטר, אתה מה?" אנה שאלה מודאגת.
"אני מצאתי אותה," הוא אמר.
"את מי? אותה? אותה, אותה?" אנה שאלה.
"כן אמא," פיטר ענה. "אותה. אותה מהנבואה."

"למההשם שלך חרוט בתוך השרשרת?" אריאל שאלה.
"לא יודעת", דניאל אמרה. היא לא ידעה אם היא צריכה להתרגש או להיכנסלפאניקה.
"טוב, מה עושים?" אריאל שאלה.
"מתקשרים למשטרה, מה עושים?" דניאל אמרה.
"למה משטרה?" אריאל שאלה.
"לא יודעת," דניאל אמרה. "לא להתקשר?"
"לא יודעת," אריאל אמרה. "צריך?"
"לא יודעת," דניאל אמרה. "להתקשר?"
"לא יודעת," אריאל אמרה. "חושבת?"
"לא יודעת," דניאל אמרה. "נראה לך?"
"לא יודעת," אריאל אמרה.
"גם אני," דניאל אמרה.
"מה עושים?" אריאל שאלה שוב. לא ברור מי הייתה יותר בלחץ.
"לא ראית מה קרה כאן הרגע- אנחנו לא יודעות!" דניאל אמרה, בבירור בפאניקהקלה.
"טוב, הכי חשוב זה לא להיכנס לפאניקה," אריאל אמרה.
"מה את אומרת?" דניאל אמרה. "זה כבר קרה!"
"אני יודעת!" אריאל אמרה.
"או, זה חידוש," דניאל אמרה.
"מה?" אריאל שאלה.
"סוף, סוף משהו שאנחנו יודעות," דניאל ענתה.
"אני יודעת!" אריאל אמרה.
"כן, הבנו," דניאל אמרה.
"לא, התכוונתי, שאני יודעת מה לעשות," אריאל הסבירה.
"נו...?" דניאל אמרה, עדיין לחוצה.
"אנחנו חייבות למצוא אותו," אריאל אמרה.
"אני יודעת," דניאל אמרה.
"לגמרי," אריאל אמרה.
"ומהר," דניאל אמרה.
"כן, זה חשוב," אריאל אמרה, "ודחוף."
"אני יודעת," דניאל אמרה. ברגע זה הן הבינו שהמילה: "יודעת",הופיעה בשיחה יותר מדי פעמים. בעיקר בצירוף המילה: "לא".
"לא, אנחנו סתומות," דניאל אמרה.
"יודעת," אריאל אמרה.