למה אני?

פרק 35

וויליאם פתח את היומן והסתכל על אחיו לאישור.
"נו? למה אתה מחכה?" ג'יימס זירז אותו. וויליאם חייך והסתכל על העמוד.
הבנים שמעו צעדים וקול נאנח.
"ג'סי," פיטר לחש. האחים ידעו שג'סי לא מחבבת אותם כל כך, ועכשיו אחרי מה שעשו לבנה, היא בכלל לא אוהבת אותם.
"תחביא אותו," ג'יימס לחש כמעט ללא קול. וויליאם הנהן ומיהר לדחוף את היומן בין כריות הספה.
"כן..." ג'סי נשענה על קיר הסלון ואמרה בקרירות. "עושים משהו מעניין היום?"
"לא," אדוארד אמר.
"את החלק המעניין כבר עשינו," וויליאם אמר, לא מצליח להשתלט על עצמו.
ג'סי הרגישה איך גמה רותח. פניה האדימו והעצבים מילאו אותה לגמרי. היא הסתכלה עליהם, מתנשמת בכעס. היא הניפה את אצבעה באוויר וצעקה והתחילה לצעוק עליהם. "אתם... אתם, חבורה של... חבורת..." היא לא ידעה מה להגיד.
"אתם חבורה של...-"
"נסיכים!" וויליאם נעמד וקטע אותה. "ושלא תעזי לשכוח את זה."
הוא התקרב אליה עם כל מילה שאמר. הם עמדו פנים אל פנים.
"אין לך שום זכות להגיד לנו מה לעשות," וויליאם התחיל להתעצבן בעצמו. "אני מובן?!"
פיטר חשב ששמעו את צעקתו של וויליאם בכל הארמון.
הוא מגזים... חשב.
פיטר הסתכל על שאר אחיו. ג'יימס הסתכל עליו ואז החזיר מבטו אל וויליאם וג'סי.
"בואו נירגע," אדוארד היה הראשון להתערב. הוא התקרב אליהם ונגע בכתף אחיו.
"אני לא רוצה להירגע," וויליאם אמר לו, עדיין מסתכל בעיניה של ג'סי. שניהם צמצמו עיניים והסתכלו זה על זו בשנאה טהורה.
"ג'סי, אני מבקש שתלכי," ג'יימס קם ממקומו והתקרב אליהם.
"אתם תצטערו על מה שעוללתם לבן שלי," ג'סי אמרה בטון שקט אך תקיף לפני שיצאה מהסלון. האחים הקשיבו לקול העקבים שלה. וויליאם, ג'יימס ואדוארד חזרו למקומם רק כאשר קול העקבים נעלם כלא היה.
"אני שונא אותה," וויליאם אמר. "אותה ואת הבן השחצן והעלוב שלה!"
"תירגע," פיטר אמר.
"רק תבטיח לי דבר אחד," וויליאם הסתכל בעיניו של פיטר.
"מה?" שאל.
"כשתהיה מלך, כשתהיה לך הסמכות לשנות דברים, תעיף אותם מכאן," ביקש.
"מה?" התאומים שאלו יחד.
"וויליאם, זה דבר קצת גדול לבקש," ג'יימס אמר. "משפחת היועץ נשארה אותה משפחה מאז היועץ הראשון. ג'סי היא הצאצאים של היועץ ה...-"
"בסדר," פיטר קטע את ג'יימס.
"מה?" האחים שאלו שוב, הפעם מסתכלים על פיטר במקום וויליאם.
"באמת?" וויליאם שאל.
"אני מבטיח שזה יהיה הדבר ה... הראשון שאעשה בתור מלך," פיטר אמר בהיסוס קל.
"למה היססת?" ג'יימס הסתקרן.
"לא היססתי," פיטר הכחיש.
"כן נכון," התאומים אמרו.
"לא נכון!" פיטר התעקש.
"טוב..." ג'יימס וויתר.
פיטר נאנח. הוא היסס, זה נכון.
מהרגע שהנודע לו שהוא יהיה המלך, הוא ידע מה יהיה הדבר הראשון שיעשה. הדבר הראשון שיעשה יהיה לשחרר את בן.
כנראה שבן ירד למקום שני... חשב.
הוא ידע שהדבר הראשון שהוא רוצה לעשות, זה להעניק חנינה לחברו. נכון, פיטר עוד לא בן שבע עשרה ובן כבר בן עשרים וחמש, אבל הם עדיין חברים טובים. חוץ מדניאל ואריאל, פיטר סיפר לו הכול. הוא ידע שסיבת מעצרו לא מוצדקת בנוסף לכך, לכן הוא חייב לתת לו חנינה.
אני אתן לו חנינה דבר שני... החליט.
הדבר השני שאעשה, יהיה לחנון אותו...
"טוב, בואו לא נשקע בדיבורי סרק," אדמונד אמר.
"נכון, יש לנו יומן לקרוא," ג'יימס אמר.
"אתה מתכוון, שלי יש יומן להקריא," וויליאם תיקן אותו.
"נו? זה בדיוק מה שאמרתי," ג'יימס אמר.
וויליאם הוציא את היומן מבין כריות הספה. הוא הסתכל על הכריכה. הוא נגע קלות בשמו של שון שהיה רקום על הכריכה. האצבע שלו עברה על השם. אות, אות.
זה אכזרי לחדור ככה לחיים של בן אדם, להרגשות, למחשבות... חשב.
אנחנו באמת הולכים לקרוא על הדברים הכי אישיים של הבן אדם... אדמונד חשב.
לא הייתי רוצה שמישהו ידע את כל הסודות שלי... פיטר חשב.
אבל מצד שני, הוא מת...
אדמונד גירד את עורפו והגיע למסקנה שאם שון מת גם ככה, אז זה לא משנה.
"טוב, מה זה משנה? הוא מת, אז אנחנו לא צריכים להרגיש רע עם עצמנו," ג'יימס אמר, כאילו קרא את מחשבות אחיו. רק כאילו.
"סבבה," וויליאם אמר. הוא פתח את היומן וכל השאר מיד התקבצו לידו. הם הסתכלו על הכתב כאשר וויליאם התחיל להקריא.
"יומני היקר..."