למה אני?

פרק 29

"ביי," פיטר קם מהר מהכיסא והתכוון ללכת.
"עצור!" אנה פקדה והוא התיישב חזרה בחוסר חשק.
"לאן אתה ממהר כל כך?" מארק שאל.
"זה לא ברור?" אדמונד שאל.
"לחברה שלו," אדוארד הבהיר.
"כן..." פיטר לחש.
"טוב, לך," אנה נאנחה. פיטר חייך, קם מהכיסא והתחיל לרוץ החוצה.
"כל היום ביחד," ג'יימס אמר. מחשבותיו החלו לנדוד אל מרי.
"הם יתחתנו יום אחד, אז זה לטובה," אנה אמרה.
אדמונד חייך. הוא חשב על אריאל.
"טוב, מה שיהיה, יהיה," וויליאם אמר יותר לעצמו מלאחרים, אבל גם הם שמעו.
"מה הכוונה?" אדמונד שאל.
"סתם... לחשוב שיכריחו אותך להתחתן עם איזו..." וויליאם אמר.
"חמודה דווקא," אדוארד הכריז.
"כן, גם השנייה," אדמונד אמר.
"מי?" וויליאם שאל.
"החברה הזאת שלה, ההיא שבאה איתה לארוחה," הסביר.
אנה הסתכלה על אדמונד וחיוך קטן עלה על פניה.

פיטר יצא מהארמון. הוא התחיל ללכת ישר. הוא נעצר לפתע, רץ להתחבא מאחורי עץ ואז ווידא שאכן לא רואים שהוא נסיך.
"יופי," הוא לחש לפני שהמשיך ללכת.
הוא הגיע לתחת אוטובוס וראה שהגיע בדיוק בזמן. האוטובוס שמגיע לישראל אמור להגיעכל רגע. הוא הסתכל לכיוון שהאוטובוס אמור להגיע ממנו, ואכן ראה אותו. פיטר הרגישאת ליבו הולם בהתרגשות. זה קרה כל פעם לפני שהלך לפגוש אותה. האוטובוס עצר בתחנהופיטר עלה.
הוא התיישב בסוף, כיוון שהנסיעה די ארוכה. הוא הוציא מכיסו את הפלאפון, ווידא שאיש לא רואה ואז אוזניות לבנות הופיעו בידיו. הוא חיבר אותן לפלאפון, נשעןאחורה וחשב על דניאל בעוד שירים מתנגנים ברקע.
אחרי בערך שעה, פיטר ירד מהאוטובוס. הוא הסתכל מסביבו וראה שיש יותר מדי אנשים, אז הוא החליט ללכת לעמוד מאחורי התחנה. אז, כשלא ראו אותו, הוא העלים את הפלאפון והאוזניות.
אחרי חמש דקות הליכה, הוא עמד בכניסה לקניון שבו דניאל עבדה.
אם היית יודעת כמה אני אוהב אותך... חשב.
הוא נכנס והתחיל את דרכו לחנות הבגדים "לוטוס". הוא התקרב למדרגות ואז ראה משהו שמשך את תשומת ליבו. בלייק עמד בפתח של חנות וצעק על מישהי, כנראה מוכרת.הוא ידע שבלייק הוא מסוג האנשים שיצעקו עלייך כי נשמת לא נכון לדעתם, והבין שכנראה האישה המסכנה לא באמת עשתה משהו.
אף אחד לא יודע מי אני, גם בלייק לא יזהה אותי... פיטר חשב.
הוא הסתכל עליהם והתלבט אם ללכת לעשות משהו, או להתעלם.
אני לא יכול להתנהג כאילו כלום... פיטר חשב.
אני לא יכול פשוט ללכת כאילו לא ראיתי אותו...
הוא הרים את מבטו מהם לקומה השניה, שם נמצאת החנות. הוא החליט שהוא לא יכוללהתעלם והתחיל להתקדם אליהם.
"אדוני הצעיר...-" האישה ניסתה לדבר, אבל בלייק קטע אותה.
"לא מעוניין לשמוע. את יודעת מי אני? אני נמצא בדרגה מאוד גבוהה בארמון המלכותי, את מבינה?!" הוא פשוט צעק.
"תקשיב לי, אני לא יכו...-" האישה ניסתה שוב, אך גם הפעם הוא קטע אותה.
"את כן יכולה, את פשוט לא רוצה."
"סליחה, מה קורה כאן?" פיטר שאל.
"שום דבר שקשור אלייך, לך!" בלייק פקד עליו.
להגיד לו, לא להגיד לו? פיטר התלבט.
אני לא יכול פשוט לחשוף את הכיסוי שלי...
"הכול בסדר," האישה אמרה לפיטר.
"אמרתי לך ללכת, לא?" בלייק אמר בכעס.
"אתה חתיכת חצוף, שחצן, אידיוט שחושב שהכול שייך לו, נכון?" פיטר הריםקצת את קולו. הוא תמיד רצה להגיד את זה לבלייק, אבל מעולם לא היה לו האומץ. זה היהאחד מהדברים המועטים שהיו לו ולאחיו במשותף. חוץ מהעובדה שהם חלקו בית והורים, הםגם חלקו שנאה משותפת לבלייק.
"מי אתה חושב שאתה?" עיניו של בלייק נמלאו כעס. פניו האדימו. פיטר כבריכל לדמיין את העשן היוצא מאוזניו.
"אף אחד," פיטר אמר בשקט לפני שהסתובב והתרחק מהם.
"חזור הנה!" בלייק צעק. האישה ניצלה את המתרחש כדי לחזור לתוך החנות.
"עצור!" פיטר שמע את קולו של בלייק כשהגיע למדרגות. אף פעם לא הפריע לבלייק שהוא עושה רעש וכולם תמיד שומעים אותו. להפך. הוא אהב שכולם שומעים אותו,ככה הם ידעו מי הוא. היועץ לעתיד.
"מי אתה?" פיטר שמע קול ממש מאחוריו.
"יותר ממך, זה בטוח," פיטר אמר מבלי להסתובב, לפני שעלה על המדרגות והתחיל לעלות למעלה.
"רד הנה!" בלייק צעק, אבל פיטר פשוט החניק צחוק וחייך בניצחון. הוא שמח שהצליח לעזור לאישה המסכנה וידע שבלייק לא יחזור אליה עכשיו.
הוא כנראה ירדוף אותי, אבל זה שווה את זה... חשב בשמחה.
הוא הגיע לקומה השניה והתחיל להתקדם לכיוון החנות. הוא נכנס אליה וראה את דניאל עומדת ליד הקופה ומדברת עם לקוח, בעוד אריאל מדברת עם לקוחה אחרת בקצה השני שלהחנות. הוא לא הבין, כי היה בטוח שאריאל לא עובדת בימי שלישי, אבל החליט פשוט להניח לזה. הוא חייך והתחיל להתקדם לקופה.
"מאה חמישים," דניאל אמרה ללקוח שעמד שם. הוא היה נראה בערך בגילם.
"ו... מה אני צריך לתת בשביל דייט איתך?" הנער שאל בחיוך.
"אמממ..." דניאל הוציאה אוויר בביישנות והשפילה מבט. "האמת שיש לי חבר."
"אההה, אני מבין," הנער אמר. הוא הוציא מארנקו שטר של מאתיים והביא לה."תשמרי את העודף."
דניאל חייכה אליו והוא החזיר לה חיוך. הוא התרחק משם לכיוון היציאה.
"היי," פיטר אמר.
"היי," דניאל אמרה.
"היי, לאבר בירדס!" אריאל צעקה להם כשראתה שהם עומדים להתנשק. הם עצרווהסתכלו עליה. היא גלגלה עיניים ונאנחה לפני שחזרה ללקוחה שדיברה איתה.
"אז... יש לך התנגדות אם אני הסתובב בחנות קצת?" פיטר שאל.
"לא," דניאל אמרה. הם ידעו שזה לא הכי אפשרי, להתחשב בגודל של החנות. עמדת בקופה ראית הכול. אבל בכל זאת, פיטר התחיל לעבור בין המדפים והמעמדים והסתכלעל הבגדים.
"חמוד כזה..." דניאל מלמלה ונגעה במקום בו שרשרת הלב הייתה אמורה להיות.רק שהיא לא הייתה שם.