למה אני?

פרק 19

"הדבר האחרון שאני אעשה, יהיה לדבר על המטרדים האלו," ג'סי אמרה. עוד בנות ניסו לשאול דברים, לצעוק, לבקש שתענה, אבל היא התעלמה.
"אם אין עוד שאלות, אני אלך לי," ג'סי אמרה.
על מה שקרה אחר כך, איש לא יכל לענות. גם לא דניאל.
"סליחה?" היא הרימה את ידה. רק כאשר ג'סי הסתכלה עליה, דניאל הבינה מה עשתה. היא רצתה להיקבר בין הכיסאות עכשיו, להיעלם משם.
למה? מה עשית? היא האשימה את עצמה.
חלק בתוכה לא היה אמיץ מספיק עדיין כדי לשאול את השאלה על השרשרת.
"מה את רוצה? לבזבז לי את הזמן?!" ג'סי הזעיפה פנים.
דניאל ראתה כמה מבטים עליה. סתיו הברונטית הסתכלה עליה במבט שואל. היא פשוט החליטה לעזור אומץ ולשאול.
"מה זה?" היא קמה ממקומה והבליטה את השרשרת שלה.
"שרשרת..." היא שמעה כמה קולות של בנות. היא הרגישה כל כך מושפלת, זה לא קרה כפי שתכננה.
"לא חשוב..." היא מלמלה והתיישבה חזרה. כולן הסתכלו עליה. המנהלת, המורות, התלמידות וכמובן, ג'סי המופתעת.
"בואי הנה," קולה של ג'סי נשמע לפתע.
כולן בהו בדניאל המופתעת אשר התקדמה לאט אל ג'סי ההמומה לא פחות ממנה.
"בואי," ג'סי תפסה את דניאל וגררה אותה מחוץ לאודיטוריום.
"מה?" דניאל פלטה, טיפה חוששת.
"מאיפה השגת את זה?!" ג'סי שאלה, נוגעת בשרשרת בעלת הצורה המוכרת.
"מישהו?" דניאל אמרה.
"שם!" ג'סי דרשה. לא חלפו יותר משלוש שניות וכבר הרכזת, המנהלת, המורות וכמה תלמידות עמדו בכניסה לאודיטוריום.
"סליחה, מה קורה כאן?" הרכזת שאלה.
"בדיוק מה שאני רוצה לדעת," ג'סי אמרה. "גנבת אותה?!" היא הסתכלה על דניאל.
"ל... לא," דניאל גמגמה.
"אז ממה את פוחדת?" ג'סי שאלה.
"סליחה, אבל מה נראה לך שאת עושה?" הרכזת שאלה את ג'סי.
"מנסה להבין מאיפה היא השיגה את זה," ג'סי אמרה.
"אני מבקשת שתלכי," המנהלת התערבה.
זהו, לא צריך להוסיף כלום, ברור שהשרשרת קשורה לנסיך המדובר.
אולי החיים שלך הם דווקא כן סרט... דניאל אמרה לעצמה.
סרט גרוע, אבל סרט...

עד סוף היום, כולם כבר שכחו את מה שקרה באודיטוריום.
חוץ מדניאל.
"לאן הולכים?" סתיו הברונטית שאלה.
"לים," הבלונדינית אמרה.
"בטח, רק את לים," דניאל אמרה.
"סרט, כאילו דה!" אלונה אמרה.
"לא רוצה, הטעם שלך מזעזע," הברונטית אמרה.
"סתיו, אני מזהירה אותך," אלונה אמרה.
"כן, סתיווש חומד, זה גם הטעם שלי," דניאל אמרה. אלונה הסתכלה עליה אז היא מיהרה להוסיף, "בערך."
"טוב, אבל לא איזה משהו מרדים," הברונטית אמרה, גורמת לחברתה הבלונדינית לצחוק.
"לא מרדים, לא מפחיד, לא מעניין, רשמתי לפניי," אלונה אמרה.
"תזהרי ממני את," הברונטית אמרה.
"כן, את לא אוהבת כלום," דניאל אמרה, "ואז את עוד יורדת על הטעם שלנו."
"כן," הבלונדינית אמרה.
"טוב, תבחרו מה שבא לכן, לא 'כפת לי," אמרה הברונטית.
"אכפת," הבלונדינית תיקנה.
"מה שתגידי," הברונטית אמרה בחוסר עניין. "עכשיו אפשר ללכת?"
"יאללה, היינו פה," דניאל אמרה.

"זההיה סרט, משעמם!" סתיו הברונטית התלוננה בדרך לתחנת האוטובוס.
"וצפוי," דניאל אמרה בלי יותר מדי תשומת לב.
"מה צפוי?" אלונה שאלה.
"כן, את תמיד אומרת שהכל צפוי," הבלונדינית אמרה.
"כי ככה זה. סרטים, סדרות, ספרים, החיים, הכל צפוי," דניאל אמרה."מההתחלה ידעתי שהרוצח זה האיש זאב, לא הערפד."
"אני הייתי בטוחה שזה המשרת," אלונה הודתה.
"כי זה תמיד המשרת, בגלל זה, זה ברור שזה לא יהיה הוא. להפך, קיוויתי שזהיהיה המשרת, שייכנס קצת מתח, חוסר צפי, משהו לא... צפוי," דניאל אמרה.
"חוסר צפי?" הבלונדינית שאלה.
"אוי, שתקי כבר," דניאל אמרה וגלגלה עיניים.
"וממש אהבתי את הסוף," אלונה אמרה.
"כן, הטוב מנצח, הרע מפסיד. ברור. להפך, קיוויתי שמריאן תמות, כדי שיהיהקצת...-"
"חוסר צפי," הברונטית קטעה את דניאל.
"בדיוק," דניאל הסתכלה עליה.
"טוב, מתי מגיע האוטובוס?" אלונה שאלה. האוטובוס שלה ושל דניאל צריךלהגיע עוד חמש דקות. של הסתיוויות עוד עשר.
"ביי," אלונה אמרה בזמן שעלתה על האוטובוס.
"ביי," דניאל אמרה.
"ביי," הסתיוויות החזירו.
אני חייבת ללכת לארמון או משהו, אני פשוט חייבת להגיע לטריקה... דניאלחשבה.
היא התיישבה ליד אלונה, שמה אוזניות וחשבה על מה יהיה מחר.