קנדיס
"מה אתה מחייך בכלל? אני בטוחה שהדבר האחרון שרצית זה להיתקע איתי כאן" אמרתי בשקט ושיחקתי בידיי בשקט והיתעצבנתי עליו. "זה מה שאת חושבת" הוא אומר ומניח את התיק שלו בצד ומתקדם לעברי באיטיות, "ואם רציתי להיתקע פה איתך?" הוא אמר בחיכום וליקק את שפתיו בהיתגרות.
"שים לב לאם" אני מעירה לו על זה
"אני יכול להבין כבר למה את ככה?" הוא אמר בקול רם והיתקרב אליי יותר. עיניו נחו על גופי ואני מיהרתי לקום מהכיסא. "מה זה ככה?!" אני צועקת עליו מוציאה כל העצבים שלי. "כאילו את טמפון לחוץ, אפשר לחשוב מה עשיתי לך!" הוא צעק והעיף את ידיי באוויר.
"דבר ראשון אני הבן אדם האחרון שמתנהג כמו טמפון לחוץ, ושתיים עשית ועוד איך, ביקשתי ממך לבוא היום בבוקר עם האופנוע! כי חשבתי שיהיה נחמד ובמקום זה אני רואה אותך מצרפת את אוברי בשער!" הלב שלי התחיל לדהור ועיניי החלו לדמוע קלות, פאק למה אני בוכה עליו ?! "זה מסובך..." הוא אמר בלחישה ונאנח קלות.
"מה מסובך ? אולי לא הבנת את זה בעצמך ג'וני אבל אני כן, טוב מאוד, אתה שום דבר חוץ מחתיכת בן אדם שיטחי שאין לו טיפת כבוד לאחרים"
שתיקה משתררת ביני לבינו וצלצול טלפון נשמע. הוא הוציא אותו מהכיס האחורי שלו ודמעה אחת חומקת מעיניי, שילבתי את ידיי על חזי וליבי היצטמק. "היי אוברי" הוא עונה לה ואני מרגישה צביטה קטנה. "אני תכף בא חכי לי בשער" הוא אומר לה בקצרה ומנתק. כיחכוך גרונו נשמע והוא דחף את ידיו לכיסיי מכנסו. "א-אני מרגיש נורא קנדיס, אולי אני קצת נרתע בגלל שאת האקסית של לוק, אבל אם זה עוזר במשהו, אני והוא חושבים אותו דבר, ויש לנו את אותו הטעם בחיים" הוא מסכם בזאת, לוקח את התיק שלו ויוצא דרך הדלת השנייה שמובילה למסדרון של בית ספר, איך לא חשבתי על זה !!
• • •
ג'וני
איזה אידיוט אני! מה חשבתי לעצמי בכלל ?!. באמת חשבתי שהיא רואה בי משהו יותר ממה שהיא תיארה אותי בו?. למרות זאת לא שיקרתי לה, לי וללוק יש אותו טעם בחיים כלומר ששנינו רוצים אותה!, הוא אומנם לא מודה בזאת אבל רצה אותה, אני בזמן הווה רוצה אותה, בעצם לא יודע הכל כבר מתערבב לי!
אני פוגש את אוברי בשער ונותן לה עוד נשיקה מנסה לשכוח בהיתנגשות שפתיים שלי איתה מקנדיס. עליתי על האופנוע ונסעתי משם, יותר נכון אחרי חצי שעה שבה היא היתחננה שאלך איתה למועדון והסכמתי.
אני חוזר הביתה ורואה שהכל כבר ארוז בארגזים ומשאית ההובלה פה, "אמא, מה זה?" אני שואל אותה מופתע מהמצב, "אנחנו עוברים שחכת? אני שמתי את הרפר אצל קנדיס, לפני דקה בדיוק חזרתי, אז בשש תיקח אותה ממנה" אני מניח שעוד פעם אני הולך אליה, באיזשהו שלב זה דיי נמאס לא? כל המפגשים המקריים שלנו, וגם אלה שמתוכננים?...
"אני נוסעת לבית החדש אז אתה יכול לבוא איתי או לנסוע לאן שאתה רוצה" "אני בא איתך, בואי" אני אומר לה והיא מהססת לרגע לפני שצוחקת בקולניות והולכת לכיוון הדלת. "מה זה בואי?, אני לא עולה על מלכודת המוות הזו" היא אמרה במיו פליאה ויצאה החוצה. "אמא זה בטוח לגמרי, יאללה" היא נאנחת קלות ואנחנו עוקבים אחר המשאית לבית במהירות גבוהה שגורמת לאמא להחזיק בי חזק ולגרום לי להקיא את כל מה שאכלתי.
• • •
כשאנחנו מגיעים אני רואה בית לבן ומסביבו מדשאה ענקית וחנייה פרטית. הוא בהרבה יותר גדול מהקודם שלנו. השעה כבר חמישה לשש וניזכרתי בכך שהרפר אצל קנדיס. השארתי את אמא עם המובילים והם עוזרים לה להוריד את הדברים לתוך הבית.
"הלכתי לקחת את הרפר" הודעתי לה והטנעתי את האופנוע מחדש. היא נושקת ללחי ותופכת על כתפי.
אני מגיע לבית שלה אחרי נסיעה של כמה דקות לביתה. שמתי את האופנוע בצד, שמושען על גדר ביתה. הלכתי לדלתה ודפקתי מספר פעמים, הפעם לא מתכופף ומביא לה את הכסף! אני עוצר בדיוק שנייה לפני ומביט בחלון ביתה רואה שהיא עומדת שם מדברת בטלפון ומזילה דמעות ענקיות, על מה ?
אני דופק בדלת כמה פעמים והיא פותחת אותה. עיניים אדומות וכחולות בו זמנית כמו שלי. היא שתקה מעט כשהביטה בי. אפה היה אדום ועיניה היו שילוב של רטיבות ועצב, פנייה היו חיוורות וחולצתה הייתה רטובה. "הרפר בחדר משחקים אני אלך לקרוא לה" היא אומרת בלחישה ומשפילה את מבטה לריצפה ואני נכנס שוב לביתה.
"הרפר שבי דקה בספה" אני אומר לה כשהיא וקנדיס יורדות למטה. והיא עושה כמו שביקשתי. אני לוקח את קנדיס למטבח ומצמיד אותה לשיש. "מה אתה רוצה ג'וני?" היא שואלת בלחישה ומביטה בחלון המטבח. "אני רוצה לדעת למה את בוכה" שאלתי בשקט וידי הייתה קרובה לגבה. "מה אכפת לך?" היא שואלת בגילגול עיניים ומשלבת את ידייה מה שדוחף אותי מעט אחורה ממנה.
"אכפת" אני אומר לה ומתעקש בכוונה על כך. "לא שזה עינייך אבל...אבא שלי בנסיעת עסקים שהיתארכה לעוד שלושה שבועות. ואני לבד בבית כבר שבוע מה שיהפוך את זה לחודש לבד. הדבר היחיד שמארח לי חברה זה רק הכלב שלי, ושלא תבין אותי לא נכון השיחות המעמיקות שלנו הן הדבר הכי מעניין בעולם. אז אני בוכה מאושר שאבא שלי לא כאן, שהכלב שלי הוא הדבר היחיד שמעניין אותי וילדים באים ויוצאים מפה כאילו כלום" היא פלטה בכזו מהירות מפיה. זה עצוב כשחושבים על זה, שאביה לא בבית הרבה זמן אבל אני אחד שיכול להיזדהות עם זה.
קנדיס
זיק של רחמים מופיע בעיניו והוא מיישר את גופו כנגד שלי. "יש משהו שאני יכול לעשות?" הוא שואל באכפתיות ומכווץ את עיניו. רציתי לומר לו שיישאר, שינסה לנחם אותי בחיבוק ממנו שאני רוצה אבל זה נראה מוגזם מדיי אפילו בשביל הדימיון שלי אז אני פשוט אקרא לאליסון או משהו כזה. "לא" אני אומרת בקרירות. הלכתי מכיוונו והוא נשאר במטבח, עמדתי ליד הדלת ואז הוא בא.
"קחי" הוא אומר ומושיט לי שטר של מאתיים, והפעם אני לוקחת אותו בלי תנאים וציפיות. הוא לוקח את הרפר ויוצא בשקט מהבית, אני סוגרת את הדלת בטריקה רועמת. והולכת לספה בוכה את עיניי החוצה ומתעבת את הרגע שבו נכנס ג'וני בייקר לחיי וגרם לי לסבל כזה ולא סבל על שהכרתי אותו, סבל על זה שלא הכרתי אותו לפניי...
YOU ARE READING
נסיעה זוגית
Lãng mạnמקום 5 ברומנטיקה 19.12.16 ג'וני בייקר נער בן 18 שמגיע לבית ספר חדש ובתוך יום מקבל לעצמו תדמית של הילד היפה, הנערץ, והמקובל, באותו זמן מגיעה גם אוברי נערה מסוכנת וחריפה מתאימה באישיותה לג'וני כך חושבים, אבל יש אחת, נערה שקטה שלא תופסת מקום בחיים של...
