פרק 13- שעות ומספרים

4.9K 204 25
                                    

"למה ככה ?" אליסון מתלוננת בפני ליסה שכל שנייה גונבת לה מהאוכל בזמן שאני רק משחקת בשלי. "את צריכה להרזות ואני יכולה לעזור לך" היא אומרת לה בחיוך גאוותני וגונבת לה מספר מכובד של צ'יפסים, "תאכלי מהר לפני שהדובי תיקח לך" היא אומרת לי בשקט ואני צוחקת טיפה ואז חוזרת להיתעסקה בשלי שהוא, ג'וני!

היה לי את הרגע הטוב ביותר איתו אתמול. אבל הייתי כל כך מעורפלת מהנשיקה שלו שאת האמת לא הבנתי מה אני אומרת בכלל!
היום בבוקר לוק עזב לאן שהיה צריך ואני ניסיתי לדעת לאן הוא הולך אבל הוא רק אמר שהוא יגיד לי אם אני אפרד מקרטר. אני לא יודעת אם כדאי לי! הוא ממש חמוד, אני יודעת שהוא לא יפגע בי בדרך כלשהי. הוא לא ישקר, אני לא אצטרך לדאוג כל שנייה הוא "מבלה" עם מישהי אחרת ובניגוד ללוק וג'וני שאני יודעת שהם חברים וג'וני בעצמו אמר שהם דיי דומים, אז אני טיפה לא בוטחת בהם. טיפה הרבה !

• • •

אני מסתכלת על השלט של בית הקפה שבו אני מתחילה לעבוד. הבנתי שמהבייביסיטר אני עדיין יכולה להרוויח אבל לא מספיק, אני נכנסת לאחד מבתי הקפה שנמצאים באזור המרכז של העיר שלנו ולשם מגיעים רק אנשים מבוגרים, אני נכנסת פנימה בצעדים שקטים ועולה במדרגות למעלה ודופקת כמה פעמים על הדלת ואריקה פותחת אותה, המנהלת של המקום. אישה דיי קשוחה אבל עם זאת אשת שיחה נהדרת !

"היי קנדיס" היא אומרת ומסמנת לי לשבת עם ידה, "אז מוכנה ליום הראשון שלך ?" "יותר מתמיד" אני אומרת לה בחיוך והיא מגישה לי סינר שחור שנקשר רק למותניי ועליו יש את הלוגו של המסעדה, שזה רק כוס קפה והשם של המסעדה מעל זה. אני לוקחת אותו ברצון רב יוצאת ממשרדה אחר הכנה, אני מארחת ומדיי פעם אצטרך ליהיות במטבח ודיי רוב הזמן מלצרית.

אני ניגשת לעמדה שלי ושמה את ידיי עליה מיסתכלת ברשימת השמות ואחד מהם זה שם המשפחה של לוק ולידו של ג'וני , מה הולך פה ? אני מסתכלת על השעה שהם אמורים להגיע וזה בעוד שעתיים וחצי, עכשיו שלוש אז אני בטח לא אספיק לסיים את המשמרת...

• • •

אני מביטה בשעון וכבר חמש וחצי, עברו שעתיים מקסימות כל כך. האנשים המבוגרים מדברים על חוכמת חייהם, ומדי פעם מראים לי תמונות של הנכדים שלהם, זה מקום חמים ובייתי אני שמחה שבאתי לעבוד דווקא פה. עם כל ההרגשה הטובה הזו אני לא שוכחת מי אמור להגיע ובדיוק אז הפעמון משמיע קול של מישהו שנכנס בדלת, ואני מסתובבת אחורה מדיבור עם הברמן המאוד אבל המאוד חתיך, דיי חופר אבל היופי שלו מפצה על זה.

אני אומרת לאחת המלצריות שתטפל בהם כי אני דיי מרגישה נבוכה להיתעסק בזה ואני ממשיכה לדבר עם ליאם. תפיכה קלה מורגשת על כתפי ואני מסובבת את גופי על הכיסא הטיפה מתנדנד, "הם רוצים אותך קנדיס" ולריה אומרת , "איך הם יודעים שאני עובדת פה?"

נסיעה זוגית Where stories live. Discover now