פרק 30 - זיכרון לטווח אהבה

3.1K 149 5
                                    

קנדיס

ג'וני הלך בצורה שלא אופיינית לו וזה מתחיל להדאיג אותי! הוא לא מספר לי כלום ואני כבר מתחילה להיתעצבן בעצמי!
"ביי אבא ביי אלין" אני אומרת מפתח הדלת והם באים לחבק אותי וחוזרים לצפות בטלוויזיה, אני שמחה שלפחות להפעם אלין נשארה הרבה יותר זמן כך שאבא ואני לא נרגיש בודדים כלומר יש לנו גם את ג'ורג' אבל במה הוא עוזר.

אני עולה על האופנוע ויורדת איתו מהחצר לכביש, "היי קנדיס" אני שומעת מישהו לידי ומורידה את הקסדה מראשי וכך גם אותו אחד. "אני לוקאס, חבר של ג'וני" הוא אומר וחיוך ביישן עולה על שפתיי, "בא לך לנסוע ביחד ?" הוא שואל ומתקרב טיפה אליי עם האופנוע המונע, "בכיף , תחרות ?" אני מציעה וחיוך זממני עלה על פניו. "בכל זמן" הוא אומר בתחמנות והוא שם את הקסדה שלו עליו, "מוכנה ?" אני מהנהנת בראשי סופרת עד שלוש ונוסעת במהירות שלא אופיינית לי בכלל...

• • •

"חכי מחר אני אנצח אותך"

"לוקאס אתה פשוט לא יודע להפסיד בכבוד! ועוד לבחורה!" הוא משפיל את ראשו בייאוש והולך אחרי שאנחנו מחליפים מספרי טלפון, אני נכנסת כמה דקות אחריו לראות אם אליסון וליסה מגיעות אבל כנראה הן בכיתה, אני מסתכלת ימינה ושמאלה ורעש נשמע מלפניי, צעקות וצרחות של בנות על שני אנשים שישבו, אני מתעלמת מזה וממשיכה לכיתה..

"את ראית איזה חתיך עולם הגיע לבית ספר ?!" אליסון תוקפת אותי בשאלה ואני מתעלמת לבינתיים והולכת לשבת ליד איידן, "תקני אותי אם אני טועה אבל את לא עם מירון ?" אני שואלת והגבה שלי מוצאת את מקומה מורמת, "אני כן פשוט ... אני בן אדם ! ומותר לי לחשוב מחשבות!" היא אומרת כמוחה נגדי ומיתיישבת בכיסא מאחוריי. "למה אתה כזה שקט ?" אני שואלת את איידן שישב לידי ושיחק בטלפון, "סתם המירון הזה !" הוא אומר ורוקע את רגלו באדמה, בקנאה?...
"אהה הבנתי, אתה מקנא במירון כי אתה רוצה את אליסון" אני אומרת וחיוך גדול נמתח על פניי. "אני כזה שקוף ?" הוא שואל ופניו נעשות מודאגות, והוא מניח את הטלפון בצד. "לא לא ממש , אבל לי יש יכולת קריאה של אנשים אז אתה בבעיה איתי" אני אומרת וצחוק יוצא מפי ומפיו. "אני אזרוק לה מילה עלייך"

"אבל יש לה את מירון"

"זה עוד יחלחל לה חברים אצלה באים בשניות, לא בקטע רע!" אני אומרת ומחבקת את איידן חזק, הוא כזה חמוד, אני מרגישה כאילו האח הקטן שלעולם לא יהיה לי.

המורה נכנסת ומבקשת להוציא את המחברות ולהתחיל לכתוב, ואני עושה כדבריה. באיחור קבוע של עשרים דקות אהובי נכנס מפתח הכיתה עם עוד ילד, "לוק ?" אני קמה בצעקה ולוקחת את העט בידי מתכננת את הרצח שלו כאן ועכשיו! בדיוק ברגע שרציתי לתוקע את העט בול ביד שלו ג'וני עצר אותי ומשך אותי אל מחוץ לכיתה. "קנדיס" לוק אומר ופניו נראות כל כך מצטערות אבל אני לא קונה את זה!

נסיעה זוגית Where stories live. Discover now