"לפני יומיים חברות שלי שאלו אותי, השיר הזה מזכיר לך אותו ? ועם כל העצב שהיה לי עליו צחקתי עליהן בפנים ואמרתי, כל דבר מזכיר לי אותו. קשה לי לחשוב שמישהו אחר יהיה במקומו, יאהב , ילטף , יקשיב , יחבק במקומו כי זה כואב וזה קשה, אנשים תמיד אומרים שזה בעיקר קשה בלילה כנראה כשאתה צועק לכרית שלך בשלוש בבוקר וזה הדבר הכי רומנטי לעשות בלב שבור אבל לפעמים בתשע בבוקר ביום אחד אתם עומדים במטבח מחכים לאוכל שלכם שיהיה מוכן ולתה שלכם שירתח וזה מדיף ריח של קרני שמש ועליי נענע שגורם לכם להיתגעגע אליו ובחיי להיתגעגע אליו כל כך שאתם אפילו לא תדעו מה לעשות עם הידיים שלכם. ואני עייפה ואנשים אומרים לי ללכת לישון אבל זה סוג העייפות ששינה לא תפתור ואנשים פשוט לא מבינים, לא מבינים שאני לא יכולה לקום או לחיות בלי לראות אותו שוב"
"לך תגיד משהו" אני דוחקת בג'וני והוא קם על רגליו הולך לדבר על חברו המת, בת הזוג שלו החליפה איתו מקום. "את ממש אהבת אותו, רואים את זה!" אני אומרת לה והיא מתפרקת ומושכת אותי לחיבוק שידעתי שהיא צריכה...
• • •
"אתה בסדר ?" אני שואלת את ג'וני כשאנחנו יושבים בבית שלו ורואים טלוויזיה, וידו עוטפת את גופי וראשי מונח על ליבו בנס...
לפני שלושה ימים
"ג'וני אתה שומע אותי!?" אני צועקת ומתחילה לבכות ומנסה לעכל את המוות שלו שמתחיל מעכשיו. קצוות פיו מתעכלות והוא מכניס יד לג'קט שלו ומוציא משם את הטלפון המנופץ שדרכו לא הצליח לעבור הכדור לעומת לוק שעכשיו שרוע על הרצפה, "את חשבת שתיפטרי ממני כל כך מהר ?" הוא צחק לי בפנים ואני נעמדתי על רגליי ניזכרת בכמה שהכאיב לי. "אני לא חושבת שכדאי להשאיר אותו ככה ג'וני, תגיד למישהו שיטפל בו הוא אומנם מגעיל ודוחה אבל אני לא חושבת שמגיע לו למות" אני אומרת ומצביעה על גופתו של לוק שאם יצליחו להחיות אותו ואם לא זה לא ממש מעניין אותי, רק שינסו. "קחי" הוא נותן לי את הג'קט שלו ובעזרתו אני עוטפת את גופי מפניי הקור.
"אהה!" קול של צרחה נשמעת מאחוריי, וג'וני מספיק להיתקשר לאמבולנס והולך ישר לאחד מהחברים שלו, "בייס! בייס אתה שומע?!" הוא צועק לו ואני רצה כמו איילה ונוחתת לידו. "תגיד לקלייר שאני אוהב אותה, ואני בחיים לא אפסיק ושתמשיך את החיים שלה בלעדיי" הוא לוחש ומרים את חולצתו מראה לנו את החור המנוקב בחזו ישר דרך הלב, ופה כבר ידעתי שאין סיכוי שיחיה יותר. נישמותיו מתכבדות וג'וני מביט בחברו הטוב מת לנגד עיניו, "לא!" הוא צועק ומטיח את אגרופיו באדמה, אחד אחר השני...
• • •
הווה
"אולי, לא יודע. זה פשוט כאילו לקחו לי את אחי, זה כל כך כואב קנדיס. ראיתי את קלייר היום כל כך שבורה ומתי שאמרתי לה את מה שביקש ממני בייס היא קרסה אני ראיתי כמה כאב לה וכמה כואב לי!, אבל אני רק שמח שאני חי... איתך" הוא אומר ומלטף את הלחי שלי עם ידו החמה. "גם אני שמחה שאני איתך, אני אוהבת אותך" אני אומרת לו בחיוך רחב ומחבקת אותו. "ואני אוהב אותך" הוא מחזיר ונושק לשפתיי, הוא מפיל אותנו על הספה וידיו גולשות לחולצתי ומרימות אותה עד שאני כבר חשופה בפלג גופי העליון. ידיי נשלחות למכנסיו ופותחות את הכפתור ופה אני כבר מתחילה להילחץ. זה ניהיה עמוק מדיי אני ממש לא מוכנה ! אבל הוא גבר קנדיס תני לו מה שהוא רוצה קול נשמע ממקום אחר בראשי והתחלתי לפחד ממה שעומד לקרות , הוא נפרד ממני לרגע ומביט בעיניי, "את בסדר ?" הוא שואל ומכווץ את עיניו בתהייה. "למה אתה מתכוון ?"
YOU ARE READING
נסיעה זוגית
Romanceמקום 5 ברומנטיקה 19.12.16 ג'וני בייקר נער בן 18 שמגיע לבית ספר חדש ובתוך יום מקבל לעצמו תדמית של הילד היפה, הנערץ, והמקובל, באותו זמן מגיעה גם אוברי נערה מסוכנת וחריפה מתאימה באישיותה לג'וני כך חושבים, אבל יש אחת, נערה שקטה שלא תופסת מקום בחיים של...
