פרק 8 - בטח

7.9K 305 69
                                    

&&&בתמונה קרטר&&&

ג'וני

5:12

כבר שלוש שעות שאני אוכל סרטים מכל מה שקרה הלילה. הבאתי אותה לבית שלי, הנחתי אותה על המיטה שלי ומאז היא נרדמה כמו תינוקת. אני אף פעם לא האמנתי בדברים האלו, אבל כנראה ההזיות האלו אמיתיות והן הישתלטו עליה. כבר חמש בבוקר ואין לי כוח לזה , אני עוזב את החדר ומתקשר לקרטר.

מה יא זבל

מה בכלל השארת אותה לבד שם ?!, אתה יודע מה יכל לקרות לה ?

מה אני יכולתי לעשות היא הפחידה אותי, התחילה לדבר לעצמה, חנקה אותי, ניסיתי להישאר ולעשות משהו אבל פחדתי

שמעתי בקול שלו משהו, קצת חרטה, קצת עצב. שלא יגיד לי עכשיו שהוא מתאהב בה או משהו ! אני לא צריך עוד בן אדם לתחרות שכבר קשה, לפחות היא במיטה שלי היום...

תבין שהיא לא כמו כל אחת בבית ספר קרטר, היא שונה

רק בגלל שהיא לא נותנת את עצמה היא לא זונה כמו כולן ?

לך לך לישון מפגר

אני מנתק בעצבים וזורק את הטלפון על השולחן במטבח. הלכתי לשירותים והבטתי במראה; יש לי שקיות ענקיות מתחת לעיניים, עור חיוור ועיניי היו אדומות. שטפתי פנים וציחצחתי שיניים והלכתי לחדר בחזרה ובאמצע פוגש בקנדיס, הצבע חזר לפנייה עינייה נצצו שוב כחולות, ובמיוחד שפתיה חזרו ליהיות וורודות ונפוחות. "איך את ?"

שאלתי אותה והנחתי את ידי על כתפה "לא יודעת, אני מרגישה חלחלה כזו כאילו משהו לא נעים עבר עליי" היא מסבירה ואני עולה מתקדם אליה מעט. "הבנתי" אני אומר לה והיא יורדת למטה ונעמדת ליד הדלת. מחזיקה את הידית ומתכוונת לצאת "רגע קנדיס" עצרתי אותה שנייה לפניי שהלכה והלכתי אליה באיטיות,"מה ?" היא שואלת בעדינות ומביטה בי.

"אני לא רוצה ליהיות מגעיל אבל דיי אמרתי לך לא ליהיות עם קרטר"

"אז מה? רצית שאהיה איתך ?!" היא צועקת ומכניסה אותי להלם. עינייה היו אחוזות טירוף וידייה רעדו בחוזקה בעוד שפתיה לחוצות אחת כנגד השנייה, אני לא אוהב לראות אותה ככה.
"מה רצית? שאבוא וארוץ לזרועותייך ואבכה בזמן שאני יודעת שאתה בטח עם אוברי ?! נמאס לי ג'וני, אתה פשוט... פשוט חרא בן אדם וכשתרצה ליהיות אמיתי אל תיטרח לדבר איתי" היא מטיחה זאת בפניי ויוצאת מטריקת דלת מהבית.

אני כל כך מעוצבן, עליה !. באמת ציפיתי לזה?, ואני עם אוברי כי זה עוזר לי, זה בונה לי תדמית שכל אחד היה רוצה אבל אני לא כל כך מעוניין בה, באוברי!, למה זה קשה להבין את זה ?!

• • •

קנדיס

"בואי ליסה!" אני משכנעת אותה לבוא לבית ספר משהו שנראה כמו מיליון שנה. ואליסון חצי שעה מקטרת על כך שנהרסה לה הנעל. אתמול הייתי כל כך עצבנית על ההערה המפגרת של ג'וני לגבי קרטר אבל הבנתי שהוא לא שווה את זה וזהו הכעס נעלם ונשארה אותה פנטזיה מפגרת עליו.

נסיעה זוגית Where stories live. Discover now