Ice Queen

פרק 2- תמיר:

״תמיר.״ סיננתי בקול ארסי.

״נועה.״ הוא החזיר לי באותה נימה.

עצמתי את עיניי בחוזקה ופקחתי, בתקווה לא לראות אותו כשאפקח אותן. אבל כן ראיתי. עומד מולי בדיוק באותה פוזה, לא זז ולו מילימטר אחד.

התבוננתי ישר בתוך עינייו האפורות, אפורות כמו הלב שלו. אני חייבת להודות שהעיניים שלו הן בין הדברים היפים ביותר שראיתי. אולי בגלל צבען המיוחד והעמוק, שגרם לי לרצות להסתכל עליהן פעם אחר פעם. אולי בגלל שהעיניים האלה שלו העלו פעמים כה רבות בתוכי את עינייו של אבא שלי זל, האבא האמיתי שלי שמת כל כך מזמן, האבא האהוב שלי שאני משווה אותו כרגע לאדם השנוא עליי ביותר.

״תנגבי את הריר, צוציקית״ הוא גיחך. יופי נועה, הוא קלט שאת בוהה בו כבר דקה, ממש טיפשי מצידך.

״תתעסק בזה במקום בי״, הצבעתי על סתם נקודה בשמיים ובעקבות כך תמיר הרים את מבטו לשם, ״הגאוותנות שלך עולה גבוה יותר ויותר מיום ליום שהיא כבר עפה לשמיים״.

מבטו נהיה רציני יותר ולעומתו צחקתי בכוונה בקול סנובי.

״תרגעי לפני שאני אוריד לך את החיוך מהפנים״ הוא דחף אותי קלות אחורה.

התקדמתי בחזרה למקום שבו עמדתי וירקתי הצידה את המסטיק. הוא כבר היה חסר טעם וזה עיצבן אותי ברמה. אני בטוחה שאם אחת הבנות היתה כאן היא היתה מעירה על כמה שאני מתנהגת ב׳גועליות׳ וב׳בהמתיות׳ וכתשובה לכך הייתי מאיימת להשתיק אותן בכאפה.

״פעם הבאה״, הפנתי את מבטי מהמסטיק שנפל ליד הנעל של תמיר, ״זה יהיה דבוק ישר במצח שלך״.

הוא תפס את ידי בחוזקה והצמיד אותי לאחת מגדרות החצר שהיתה לידנו. ידו התהדקה חזק יותר על ידי והרגשתי את הכאב שבא בעקבות כך.
בלי לחשוב יותר מדי שלחתי את רגלי קדימה והבאתי לו בעיטה ישר לאיבר המין.
הוא שיחרר אותי במהירות והתקפל בכאב. ניצלתי את ההזדמנות הזאת בשביל לחמוק ממנו והתחלתי ללכת חזרה למבנה, אך לא לפני שסיימתי איתו.

״כשאשתך תבכה שאתה עקר ולא תוכל להביא לה ילדים, תספר לה שזאת מתנה ממני״ חייכתי חיוך מרוצה מהמראה הכאוב של תמיר. הסתובבתי בחזרה וחזרתי למבנה בית הספר, מקווה ביני לבין עצמי שלא אתקל היום שוב בילד חסר הטקט הזה.

טוב, מה עושים עכשיו? נזכרתי שמאי סימסה לי בתחילת היום והתעלמתי מהודעתה. נכנסתי להודעות וראיתי שמאי לא תבוא היום כי היא לא מרגישה טוב. כן בטח, לא מרגישה טוב עלק. היא שכחה שאני החברה הכי טובה שלה והיא לא יכולה להשתמש בתירוצים הקבועים שלה עליי. סיננתי ומלמלתי לעצמי שתיחנק עם עצמה.

כן, מאי החברה הכי טובה שלי, וחברות הכי טובות מדברות אחת לשנייה כמו אויבות, ואם לא אז כנראה שזאת לא חברות אמיתית. מפה לשם, אל תתפלאו שהשם של מאי הוא ׳זונה של עידו׳ בטלפון שלי.

מאי דלוקה על עידו כבר איזה חודשיים ולא מפסיקה לחפור לי על כמה שהוא חתיך, וחמוד, ורגיש, ושהשיחות שלהם משאירות אותה עם חיוך לאורך שעות אחר כך.

אף פעם לא הבנתי ממה היא מתרגשת. גם איתי מתחילים בנים בלי הפסקה, אז? נראה לכם שהשיחות האלה משאירות לי חיוך על הפנים???? בעצם, אולי כן לפעמים, חיוך רע ומרוצה שפגעתי בעוד נער תמים ומסכן.

״היי בובה״ תלמיד שלא הכרתי נשען על הקיר לידי והסתכל עלי בחיוך. יופי, רק דיברתי.

״ביי בוב״ החזרתי בחיוך שירד אחרי שנייה במטרה להראות לו שהוא ציני לגמרי. לפני שהוא הספיק לענות לי כבר הייתי רחוקה רחוקה, ליד המעבדות. ישבתי באחת הכיתות שהיתה ריקה ושמעתי שירים, וכנראה בלי ששמתי לב הזמן טס והתחילה ההפסקה.

״החוצה גברת כהן״ שמעתי את קולה הצורם של המורה שלי לפיזיקה. יאכס. לא היה לי חשק להתחיל ריב איתה, היא המורה הכי נאחסית שאני מכירה. קמתי מהכיסא תוך כדי שאני מורידה את האוזניות מאוזניי ושמה אותן בתיק.

אני עוברת ליד הלוקרים ושומעת את צחוקה של מאי מרחוק. היא לא בבית?

״אני רואה שהבראת מהר״ שלחתי לה מבט עוקצי ובחנתי אותה. טוב אני חייבת להודות, היא באמת נראתה חולה.
עינייה היו אדומות והיא היתה לבושה בבגדים ארוכים ופשוטים למרות שחם בחוץ, ומאי אחת שמאוד מקפידה על הלבוש שלה בדרך כלל.
היא עמדה מול הלוקר שלה שהיה פתוח והחזיקה ביד ספר ספרות, בדיוק השיעור הבא שלנו.

״אני ביקשתי ממנה שתבוא״ אני שומעת גם את קולו של עידו שנחלץ לעזרת מאי כשראה שאני כועסת. אה יופי, אותו היא מעדיפה על פניי.

״לא משנה״ העברתי את מבטי לקולן של הבנות שישבו על המדרגות לא רחוק מאיתנו. נוי, סיון וליהיא.

״היוש״ אמרתי בקול החמוד שלי, שאני משתמשת בו בדרך כלל כשאני רוצה משהו.
הן הסתכלו עליי ושתקו.

״מה את עומדת? שבי איתנו״ נוי אמרה לבסוף. הן היו חברות שלי, אומנם לא הכי טובות וקרובות, אבל מספיק בשביל לשבת לדבר או לרכל איתן בהפסקה.

״ראיתן את השורט שרוני באה איתו היום??״ סיון לחשה אלינו ושמעתי את ליהיא מתחילה לספר שלפני יומיים היא ראתה אותה מתחילה עם המוכר של הסופר. נואשת.

״למה אתן לוחשות?״ עיקמתי את מבטי בשאלה.

״את יודעת.. שמישהו לא יעבור כאן וישמע״ נוי ענתה.

גילגתי את עיניי. ידעתי שכל הבנות בשכבה מפחדות מרוני, שממילה אחת שלה את יכולה להפוך לילדה הכי מנודה בבית ספר. קמתי על רגליי ועמדתי מולן.

״נו אז? שישמעו! שידעו כל מה שאני חושבת! שידעו גם עד כמה בא לי להעיף לה סטירה, שידעו עד כמה בא לי להביא לנועם השפוטה המפגרת שלה בעיטה, שידעו עד כמה בא לי לתת לתמיר בוקס ולתפוס אותו מהאוז...״ לא סיימתי את משפטי ומישהו העיף אותי אחורה כך שממצב עמידה נפלתי ישר על המדרגות.