Ice Queen

פרק 15- צלצול טלפון:

הדבר הראשון שעשיתי בבוקר, עוד לפני שקמתי לשטוף את פניי, היה לבדוק מה רוי ענה לי אתמול אחרי שנרדמתי.

׳לא עושה שום דבר בלי האישור שלך, המפקדת׳ ענה, והרגשתי איך האגו שלי מטפס למעלה. אני אוהבת שמתייחסים אליי ככה, כמו אל פרינססה אמיתית שהיא זאת ששולטת בהכל.

׳מצויין׳ רשמתי בחזרה וקמתי בקפיצה מהמיטה בשביל להתחיל להתארגן.
אחרי רבע שעה ירדתי למטה, יושבת ומחכה לדניאל בחוסר סבלנות.

״נו!״ צעקתי והרגשתי צורך להעיף את הראש שלו מהחלון. רציתי להגיע מוקדם לבית הספר, חיכיתי לחיבוק בוקר טוב של רוי... רגע, מה? כולה חיבוק מסכן, מה כזה מרגש..?

״תגידי מה קרה לך היום? את מרגישה טוב?״ הוא עמד בקצה המדרגות מסתכל לעברי.

״מ.. מה? מה זאת אומרת? למה?״, גמגמתי, ״ולמה אתה עדיין לא לבוש דביל???״.

״לא יודע, את שמחה מדי היום. נתחיל בזה שקמת מוקדם מהרגיל, בלי שאף אחד יעיר אותך ויצעק עליך שעה. במקום לגרור רגליים באדישות לשירותים, ממש קפצת בדילוגים לשם. ואם כל זה לא מספיק, עשר דקות שלמות רק ישבת מול הארון והתלבטת מה לבחור! ממתי כזה מעניין אותך הלבוש שלך?!״ הוא הרים גבה אחת וחיוך נפרש על שפתייו.
״לכבוד מי כל זה?״ שאל בלעג שעיצבן אותי במיוחד.

״וואי אל תחפור דניאל״, התעצבנתי, ״אתה פשוט מציק. שחרר ממני״.

״את לא באמת מעניינת אותי מכוערת, אל תתלהבי. דרך אגב אני לא הולך לשעתיים הראשונות, אז לא הבנתי בדיוק למי את מחכה כאן..״ הוא צחק צחוק רע שכזה והלך חזרה לחדר. אידיוט! איך הוא אוהב להוציא אותי טיפשה תמיד!

סיפרתי לרוי בטלפון מה שקרה, והוא הציע להקפיץ אותי לבית ספר על הדרך.

״היי״ פתחתי את דלת רכבו ונכנסתי פנימה. הרכב היה מלא בריח של הבושם שלו, בושם כל כך יקר עם ריח כל כך טוב..

״בוקר טוב יפיופה״ אמר בחיוך והסתכל עליי. ׳יפיופה׳... הרגשתי עקצוצים קטנים בבטן כששמעתי את המילה הזאת.

״בוקר טוב״, אמרתי והוא עשה פרצוף עצוב שגרם לי לצחוק.
״סליחה, בוקר טוב יפיוף״ הוספתי ואמרתי, ורק אז הוא התחיל בנסיעה.

העברנו אותה בדיבורים, כשברקע הדיסק החדש של גסטין ביבר.
האמת? לאט לאט כשהתחלתי להכיר יותר ויותר את רוי, הבנתי כמה יש לנו במשותף וכמה שההתנהגות שלנו דומה. אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל אני חושבת שזאת התחלה של ידידות מופלאה ביני לבינו.

״הגענו״ הוא החנה את הרכב ויצא ממנו. יצאתי גם אני והוא נעל.

״תודה, על הטרמפ״ חיבקתי אותו והרחתי את אותו ריח שהיה ברכב.

״בכיף. תבואי כל יום אפילו, לא שזה מפריע לי במיוחד״ אמר ונכנסנו שנינו לבית הספר.
הוא חיפש במבטו מישהו, ולבסוף ראיתי אותו מתקדם אל אחד הספסלים ששם ישבה רוני וחברותיה. לא יודעת בדיוק איך להסביר את זה, אבל.. הרגשתי צביטה קטנה שהפריעה לי. באנו ביחד, היית איתי, מה נראה לך שעכשיו אתה הולך אליה? הוא אפילו לא אמר לי ביי לפני שהלך!
בסדר, אין בעיה, לא צריכה אותו.