Ice Queen

פרק 32- משחק מילים:

- כעבור שעה -

"בואי, מהר!" הדלת נפתחה וראיתי את רוי עומד בפתחה.

"מה קרה? מה כל הצעקות והדפיקות האלה בחוץ?" קמתי לאט מהמיטה ויישרתי את בגדיי.

"בלי יותר מדי שאלות, מהר נועה!" הוא סימן לי בידו לבוא.

הלכתי לפתח החדר ועמדתי מולו.

"את כל כך יפה..." הוא לחש וליטף את פניי, "אבל אין זמן לזה עכשיו. בואי לפני שמישהו יגיע".

הוא תפס בידי והתחלנו ללכת במהירות. עיניי הסתכלו מסביב וניסיתי לחשוב האם המקום הזה מוכר לי.
כאן הייתי כל הזמן? זה נראה לי כל כך מוזר פתאום, שלפני כמה שעות ישבתי בחדר בלי לדעת מה קורה מבחוץ, ועכשיו אני רואה בדיוק הכל.

אחרי הליכה של כמה דקות, בה עברנו במסדרונות, מבנים, שבילים שבהם ראיתי אור שמש סוף סוף, התמחקויות מאנשים כדי שלא יבחינו בנו, הגענו לחדר קטן.

נכנסנו מהר פנימה ורוי נעל את הדלת.

"אין פה מצלמות, וזה מעולה. בכל מקרה, נטרלתי את כל המצלמות לפני שבאתי ככה שגם במסדרונות לא יכלו לעקוב אחרינו" אמר בחשש. "נועה, אסור שיראו אותנו".

"אתה יכול להסביר לי בבקשה על מה כל הבלגן?" שאלתי בחשד.

"אני אסביר לך הכל אחר כך. קודם כל, אני רוצה לסיים את מה שהתחלנו, ואחר כך אנחנו עפים מכאן" הוא חייך והתקדם לפינת החדר.

הלכתי בעקבותיו וראיתי שניצב שם לוח קטן.

"נועה, מהשנייה הראשונה שנפגשנו, הרגשתי אליך משיכה שאני לא יכול להסביר. נתפסת לי בעין והרגשתי שאני חייב להשיג אותך, חייב שתהיי שלי" אמר.
"תקראי" הוא זז מעט ופינה לי שדה ראייה ללוח.

התקדמתי ועמדתי מול הלוח.

הרגשתי את הלב שלי מתקשה לאט לאט תוך כדי הקריאה של מה שהיה רשום שם.

'אני לא אוהב אותך.
אשקר אם אומר
שאני עוד אוהב אותך.
אני מרגיש בצורה עמוקה מאוד
שאין לך שום משמעות עבורי.
ולעולם לא אשתמש במשפט:
אני אוהב אותך'.

הסתובבתי אליו והרגשתי דמעות עולות בעיניי.

"נועה, זה.." התחיל לומר אז עצרתי אותו.

"זה משחק? זה מה שאתה רוצה לומר, שזה משחק? אבל זה משחק רע, אני לא רוצה לשחק בו, הוא מזיק לי. בשבילך זה משחק. לא בשבילי" תקפתי אותו בעוד שהוא משפיל את מבטו לריצפה.

"מותר לי לדבר?" נאנח.

"כן, תדבר" אמרתי ומחיתי דמעה שעמדה בקצה עין ימין שלי.

"מה שכתבתי שם זה משחק מילים. הוצאתי אותו מספר של משחקי חשיבה" הסביר.

הסתכלתי עליו במבט מבולבל.