Ice Queen

פרק 16- הפתעה:

*פלאשבק*

״נונה שלי! בואי לכאן נסיכה של אמא!״ אמי (זל) צעקה לי ופרסה את ידייה לרוחב. רצתי לזרועותייה החמות של אמא והיא עטפה אותי בחיבוק גדול.

זה היה ביום ההולדת ה-5 שלי. אני די מופתעת איך אני באמת זוכרת את זה.. אבל איך אומרים? דברים חשובים תמיד נחקקים בזכרונך לכל משך חייך. כל אירוע משמעותי שקרה לך יזכר בראשך ולא יצא משם, גם אם תרצה מאוד. בין אם זה אירוע טוב או רע, כל עוד הוא השפיע עליך במידה כל כך רבה, אתה תזכור אותו להרבה מאוד זמן ואולי אף לתמיד. כמו התאונה, שאני זוכרת בה כל פרט ופרט. כמו המקרה עם דודה הילה. כמו היום שבו אימצו אותי ניסים וקרן.

״אני הולכת להביא את העוגה, תחכי לי כאן״ אמא אמרה ונעלמה מטווח ראייתי לאט לאט.

״היי, יפיופה! המון מזל טוב!״ שמעתי קול מוכר ונשי מאחוריי. הסתובבתי וראיתי את רומי.

״רומי!!״ קפצתי עליה בחיבוק. ״התגעגעתי אליך!״.

״כן..״, היא צחקה, ״טסנו להרבה זמן לצרפת, אני ובעלי, כמו שאמא סיפרה לך״.

פתחתי את עיניי בהתלהבות ומחאתי כפיים. ״ספרי לי על צרפת!״ ביקשתי.

מעולם לא טסתי. אני זוכרת שזה היה חלום שלי מגיל צעיר, וברגע שהוריי נהרגו הבנתי שהוא לא יתגשם בזמן הקרוב. לטוס לארצות הברית, זה היה היעד שאליו תמיד חלמתי להגיע. השתוקקתי לראות את רחובות ניו יורק כמו שמצולם בסרטים, השתוקקתי לראות את העולם הגדול. ובמקום כל הטוב הזה... קיבלתי במתנה מהחיים זין ענק לפרצוף.

״יש לי משהו יותר טוב״, היא הרימה שקית מהריצפה והביאה לי אותה, ״מתנה!!״.

וואו! מתנה!
״תודה רומי, את הכי שיש!״ חיבקתי אותה שוב, ורצתי לשבת על אחד הכיסאות ולראות מה היא קנתה לי.
פתחתי את השקית והצצתי פנימה, היתה שם קופסה ורודה. הוצאתי את הקופסה וניערתי אותה, מנסה לשמוע ולנחש מה יש בפנים לפני שאני פותחת אותה. בסוף הוצאתי את דבק הסלוטייפ שהיה סביבה, עם קצת עזרה של רומי כמובן. פתחתי את הקופסה וראיתי מולי את הבובה היפה ביותר שראיתי!! היה לה שיער בלונדיני ארוך ארוך, שעובר את קו המותניים כבר. היו לה עיניים כחולות וגדולות, שהסתכלו היישר עליי. הבובה המקסימה חייכה אלי חיוך רחב, שגרם לי לחייך חיוך לא פחות שמח משלה.

״איך תקראי לה?״ שאלה רומי.

״אני אקרא לה... אממ.. אני אקרא לה רומי!״ הנפתי את הבובה למעלה ושמעתי את רומי ואמא שלי צוחקות.
הרמתי את מבטי בשביל לראות את העוגה שאמא הכינה לי, זאת היתה הפתעה, היא לא הסכימה להראות לי אותה עד עכשיו.
״איפה העוגה??״ שאלתי כשראיתי את ידייה ריקות.

״קודם כל, אומרים תודה לרומי על המתנה היפה שהיא הביאה לך״ הנה, היא שוב מתחילה עם הטפות המוסר שלה..