פרק 31- יום אופטימי:

179 19 3
                                    

היום אני קמה ליום חדש.

היום אני קמה ליום נקי ממחשבות שליליות.

היום אני מחליטה שאני נשארת חזקה כמו שאני, ולעולם לא אתן לשום דבר לשבור אותי.

היום אני מחליטה שאני מתגברת על כל הקושי והכאב ודוחקת אותו מהראש.

היום אני משתנה, אני מפסיקה לבכות, מהיום אני לוקחת דברים בקלילות ומחליקה אותם לידי מבלי לייחס להם חשיבות מיותרת.

"בוקר טוב" נשר נכנס לחדר והתחיל לצעוק.

הבטתי עליו בחצי עין פקוחה, הוא העיר אותי משינה.

"בואי" הוא התקדם למיטתי וזירז אותי לקום מהמיטה.

הוא פתח את הדלת של החדר ותפס בידי.
"תזהרי לברוח" אמר בקול סמכותי.

"רגע! הדף שלי!" צעקתי והבטתי אל השולחן. שום דף לא היה שם.
יכול להיות שהם נכנסו כשישנתי וזרקו אותו?

נשר משך אותי מחוץ לחדר.

התבוננתי בו בפליאה. הוא מוציא אותי מהחדר??

יצאתי אחריו והסתכלתי מסביבי. היה שם מסדרון קצר ועוד שני חדרים.
המשכנו להתקדם במסדרון עד שהוא נעצר מול דלת. ראיתי דרכה את אור השמש.

"אסור לך לראות יותר מזה" הוא שם כיסוי על עיניי ולאחר מכן פתח את הדלת והרגשתי שמש חמימה ננעצת בי.

המשכנו ללכת כדקה כשהוא מכוון אותי לאן ללכת עד שנכנסנו לעוד מבנה. הוא המשיך ללכת ואני אחריו.

"מתי אתה מוריד לי את זה?" שאלתי אותו והצבעתי על הכיסוי, "זה מציק".

"כבר" הוא אמר ושמעתי פתיחת דלת.

נכנסנו פנימה ורק אז הוא הוריד את כיסויי העיניים.

התבוננתי מסביבי, והמילה היחידית שיצאה לי מהפה זה, "וואו".

אבל לא, לא וואו בקטע טוב.

זה היה החדר הכי מבחיל שראיתי בכל חיי.

הוא היה צבוע כולו באפור, היה שם שולחן קטן עם כיסא, מיטה מתפרקת וחדרון שירותים. אפילו חלון לא היה שם.

"מה?!" צעקתי. "מה זה הדבר המזעזע הזה?".

"תקשיבי, לא אני מחליט על כל מה שקשור אליך. אני יודע שזה בין החדרים הפחות טובים שלנו אבל אני מבטיח שאנסה להחזיר אותך לחדר הקודם. עד אז, את נשארת כאן. וכמו שאמרתי אתמול.. בלי התחכמויות ובעיות" הוא אמר וראיתי בעינייו שהוא הזדעזע כמוני ובאמת רצה לעזור לי.

"אבל למה? לא מרדתי ועשיתי כל מה שביקשתם" עניתי בתמימות.

"אני יודע, אבל אנחנו רוצים ללחוץ עוד קצת על ההורים שלך. עוד מעט יבואו לצלם אותך שוב בשבילם" הוא אמר ויצא בזריזות עוד לפני שהספקתי לענות.

Ice QueenWhere stories live. Discover now