Ice Queen

פרק 8- תלמיד חדש:

בוקר.

קרני השמש שנכנסו דרך תריסיי חלון חדרי היו חזקים וחמימים. יותר מדי חזקים יחסית לשעת בוקר מוקדמת...

סובבתי את ראשי והבטתי לשעון הגדול שניצב על הקיר.

11:27!!!!!

איחרתי ובגדול. והכי גרוע, עוד חצי שעה יש לי מבחן באנגלית.

רצתי למקלחת ושטפתי את פניי, בין לבין מביטה לדמות המבולגנת שהשתקפה מולי במראה.
לקחתי חולצה לבנה וגינס סקיני עם קרע בברך, הדברים הראשונים שהיו מולי בארון. חיפשתי נעליים מתאימות ואחרי חיפושים לא מוצלחים הבנתי שאמא ניקתה את כולם. בסוף מצאתי מתחת למיטה זוג נעלי נייק לבנות, נעלתי אותן במהירות וירדתי למטה.

״אין זמן לשוקו..״ מילמלתי לעצמי תוך כדי שאני מסדרת את התיק על גבי ולוקחת מפתח מהשולחן.

״מנשה!״ יצאתי מהבית והתקדמתי אליו, שמחה לראות אותו עומד בכניסה לבית כמו תמיד.

״נועה! כמה יפה את! רק עכשיו את יוצאת לבית הספר?״ הוא חיבק אותי ולא התרגשתי מכך, אני ומנשה קרובים נורא. יצאו לי כבר מקרים שישבתי איתו בחוץ או שהוא נכנס לביתי וניהלנו שיחות ארוכות בינינו.

״אף אחד לא העיר אותי״ סיננתי ועצרתי במקומי כשכבר הגעתי לעמוד מולו.
״יש מצב תקפיץ אותי?״ שאלתי בתקווה שהוא יענה בחיוב.

״את יודעת שאני לא יכול לזוז מפה, אבל חכי דקה אני אתקשר לחיים שיסיע אותך״ אמר ותוך כמה שניות הוא כבר היה עם הטלפון צמוד לאוזן, מדבר עם האיש ששמו ׳חיים׳ והוא אמור להסיע אותי כנראה.
״בסדר מותק, הוא דקה בחוץ״ אמר לבסוף.

מזל. בחיים לא הייתי מספיקה אם הייתי צריכה לחכות לאוטובוס או ללכת את כל המרחק לבית ספר ברגל.

נפרדתי ממנשה ויצאתי משער הבית, מחכה בחוסר סבלנות שיבואו לאסוף אותי.
פתחתי מצלמה קדמית וסידרתי את שיערי קצת, מנסה להראות קצת יותר נורמלי מאיך שנראתי כשקמתי.

ביפפפפפ!
הכנסתי את הטלפון לכיס מכנסיי והסתכלתי קדימה, לראות מי צפר ועצר את הרכב שלו מול ביתי.

״תיכנסי!״ קרא לי איש בסביבות גיל הארבעים לחייו, מהמונית שהיה בתוכה. אני לא צריכה מונית, אני צריכה את הנהג שלי או מי שזה לא יהיה!

״אתה חיים?״ שאלתי בהיסוס.

״כן״ הוא ענה וסימן לי בידו לשבת.

נכנסתי פנימה והתרשמתי מכמה שהמונית היתה נקייה, יחסית לשאר המוניות המסריחות שיצא לי לנסוע בהן.