Ice Queen

פרק 30- לילה כואב:

סיימתי לאכול את כל האוכל למרות חוסר התאבון שהיה לי, והלכתי לשבת מול הטלוויזיה. הדלקתי אותה ורפרפרתי בין הערוצים המעטים שהיו שם, אין שום דבר מעניין.

קמתי מהספה ולקחתי את מכשיר הקשר.

"היי! שומעים אותי?" אמרתי בקול חזק לתוך המכשיר.

"שומעים שומעים, מה את צריכה?" חואן ענה מיד. הופתעתי לגלות שהוא ענה בכזאת מהירות.

"משעמם לי ואני לא רוצה להיות לבד. אפשר לשלוח אליי מישהו לשבת איתו?" אמרתי בקול מתחנן.

"חמודה, אני חושב שקצת התבלבלת כי הבאנו לך יחס טוב מדי. את לא בבית מלון חמישה כוכבים, תגידי תודה ששמנו לך טלוויזיה להתעסק בה" הוא אמר בקול כועס.

נאנחתי וחזרתי לשבת על הספה. הדלקתי את ערוץ האמטיוי וזמזמתי לעצמי שירים בחוסר חשק.

עצמתי את עיניי למרות שלא הייתי עייפה כלל, ולפתע הדלת נפתחה ועמד שם אדם שלא הכרתי.

"אני צריך לצלם אותך" הוא אמר בקול עבה.

"לצלם?" שאלתי בפליאה והזדקפתי מיד.

"את חירשת או מה? כן לצלם" הוא ענה בעצבנות.

בדיוק בשלב הזה הדלת נפתחה בשנית ונשר נכנס פנימה.

"הכל בסדר?" הוא שאל בקול רך. לא יודעת למה, אבל למרות המראה המאיים שלו הוא נראה לי אדם טוב יותר מכולם.

"בשביל מה אתם צריכים לצלם אותי?" שאלתי אותו.

"למשפחה, לחברים, להראות להם שלא פגענו בך ושהכל בסדר. אני צריך שתגידי להם כמה מילים וזה הכל. תשתפי פעולה, בסך הכל אני מאמין שאת לא רוצה שהם ידאגו סתם" הוא אמר והלך ליד הצלם.

הם מיקמו את המצלמה מול הספה וספרו לאחור כדי שאני אדע מתי להתחיל לדבר.

"אני לא יודעת בדיוק מה לומר", צחקתי. "אז קודם כל תורידו דאגה מליבכם, אני בסדר. לא פגעו בי, לא הרביצו לי, לא קיללו אותי, הכל מעולה, בערך.. את האמת שהתנאים פה יותר טובים מהסרטים שאמא נכנסה אליהם בטח. הביאו לי לאכול, יש לי פה אפילו טלוויזיה" חייכתי חיוך קטן. "אוהבת המון, נתראה בקרוב, נשיקות." נשמתי נשימה עמוקה.

הם המשיכו לצלם מעט את החדר ולאחר מכן עצרו את הסרטון. הם הסתכלו עליו מספר פעמים עד שראיתי את שניהם מחייכים.

"מצויין" הצלם אמר ונשמע מרוצה.

"נקווה שזה ילמד את אבא שלך כמה דברים" נשר אמר בחיוך.

עקבתי אחרי תנועותיהם עד שעמדו בפתח הדלת והתכוונו לצאת.

"רגע!" קראתי לעברם.

"מה קרה?" נשר שאל.

"אתה יודע במקרה מה השעה?" שאלתי.

"תשע וחצי בלילה" הוא ענה ולאחר מכן יצא מהחדר כשהאיש השני בעקבותיו.