Ice Queen

פרק 14- בוניטה:

*חזרה לנקודת מבט של נועה*

יצאתי מהמקלחת, עטופה במגבת אחת על גופי ומגבת אחת על ראשי. הייתי עם הלבשה תחתונה בלבד.

״או שתסתובב או שתצא״ אמרתי לרוי, כשראיתי אותו יושב על המיטה וצופה בטלוויזיה.

״אני חייב?״ אמר בחיוך ומיד הבאתי לו מכה ברגל.

״כן!״ פקדתי עליו והוא הסתובב עם הפנים אל הקיר והגב אליי.

הורדתי בזריזות את המגבת תוך כדי שאני מסתובבת מדי פעם לבדוק שרוי לא מציץ. לבשתי את שורט פיגמה קצר, ואחרי ששמתי את החולצה הרגשתי את הטיקט נתקע במשהו בארון. שיט! הפיגמה חדשה ושכחתי להוריד את הטיקט! ניסיתי לשחרר את זה ללא הצלחה, עד שהתייאשתי וביקשתי מרוי עזרה.

״הכל בסדר?״ שאל אחרי דקה ששמע אותי נאבקת עם הטיקט המטומטם הזה.

״לא. קום לעזור לי״ אמרתי בעצבים וראיתי שהוא קם אליי ומתפקע מצחוק.

״זהו״ אמר וגזר את הטיקט מחולצתי בעזרת המספריים שהיו על השולחן.

״ממש מצחיק״, גילגתי עיניים, ״אבל בכל זאת תודה״.

ירדנו למטה ולקחתי אותו למטבח, פותחת את המקפיא ושואלת אותו איזה ארטיק הוא רוצה.

״תות״ ענה בפשטות וישב על הכיסא שליד השולחן.

הוצאתי שני ארטיקי תות וישבתי גם אני לידו.

״אז.. זהו. סלחתי לך״ אמר בחיוך שחצני שגרם לי להרים את גבותיי בפליאה.

״אתה סלחת לי? לא לא, התבלבלת. אני סלחתי לך״ אמרתי והנפתי את השיער אחורה.

״עד עכשיו אני זה שלא דיברתי איתך...״.

״ולפני זה אני זאת שלא דיברה איתך ואתה רדפת אחריה..״.

״בסדר, ניצחת. את סלחת לי״.

המשכנו לדבר קצת וכשסיימנו לאכול הוא קם וניגש לפח לזרוק את העטיפות ומקלות הארטיק שנשארו.

״אני חייב ללכת, נדבר מאוחר יותר?״ קרץ והתקדם אל הדלת.

״נדבר״ קרצתי גם אני ופתחתי לו את דלת הבית.

״ביי, בוניטה״ הוא חיבק אותי.

״בוניטה? מה זה בוניטה?״ שאלתי וחיבקתי אותו בחזרה.

״יפה, בספרדית״ אמר והרגשתי סומק קל מציף את לחיי. רגע נועה, מה הולך פה עכשיו? את מסמיקה ממישהו שאמר לך שאת יפה? דבר כזה קורה כל יום!
עמדתי בפתח הדלת, מסתכלת עליו פותח את שער החצר ונעלם מעיניי.

הסתובבתי חזרה פנימה לתוך הבית, סוגרת אחריי את דלת הבית.

״תמחקי את החיוך מכוערת״, ראיתי את דניאל עומד מולי וצוחק.
״מה? מי זה היה שאת ככה מחייכת? מישהו הצליח לכבוש את ליבה של מלכת הקרח?״ עקץ.