Ice Queen

פרק 5- מבשרי רעות:

ובכן, מאותה מחשבה שעברה בראשי על כך שאלו סתם אמונות תפלות של אמי, הערב הזה רק הדרדר יותר ויותר והוכיח לי שהשמיים באמת סימלו על דברים רעים. יש המון שיגידו שזה סתם שטויות, אין דברים כאלה, וכל דבר שקורה הוא מ׳סיבה מדעית׳ כזאת או אחרת. אמא שלי לא כזאת. היא מאמינה בכל הדברים שקשורים ל׳מזל, אמונות תפלות, על טבעי׳. עם הזמן היא הדביקה אותי גם בזה, אבל אני כמעט ולא מייחסת לזה חשיבות.
הדבר היחיד שכן האמנתי בו זה ״גורל״. כל דבר שקורה חקוק על ידי אלוקים בספר הגורל שלו. כל דבר שקורה, קורה מסיבה כלשהיא. סיבה שאלוקים החליט שהיא מגיעה לנו. אם קורה דבר רע, כנראה שזה העונש שהוטל עלינו, ומה שנותר לנו לעשות זה לקוות שהעונש הוא קל. אם קורה דבר טוב, כנראה שזה צ׳ופר על ששמרנו את ליבנו חם ואוהב כלפי הסביבה, כך שמגיע לנו לקבל את מה שאנחנו משדרים כלפי חוץ. בנוסף אני מאמינה שאנחנו אף פעם לא פוגשים בחיים שלנו סתם אנשים, לעולם לא יכנסו לחיינו אנשים חסרי משמעות עבורנו. אנחנו פוגשים אנשים שנועדו לשנות אותנו, לטוב ולרע. אנשים שיפגעו בנו, ונלמד מהם שיעור לחיים: לזהות צביעות, לזהות ערמומיות. עם זאת אנחנו נפגוש גם אנשים שיעזרו לנו, ירימו אותנו, ונלמד גם מהם שיעור לחיים: להאמין באנשים, לפתוח את הלב, לתת יד כשצריך. בסופו של דבר... עלינו לפקוח את העיניים תמיד ולהיות עירניים לאנשים שאנחנו נמצאים בסביבתם כדי לדעת תמיד מי הם ואיזה שיעור נלמד מהם, ואם המזל ישחק לטובתנו, אולי אפילו נקדים תרופה למכה ונוכל להזהר ולנסות לשנות את הגורל לטובה.

״למה את יושבת לבד?״ השאלה של סתיו הוציאה אותי מהמחשבות ששקעתי בהן, ורק אז שמתי לב שכל החבר׳ה של אלירן קמו והלכו.

״סתם, מחכה לאלירן״ אמרתי בקול קר, מודעת לזה שהנושא שלי ושל אלירן נורא רגיש מבחינת סתיו.
וצדקתי, מבטו נהיה פגוע ואפילו מעט כועס.

״אה! אלירן! הוא למעלה עם שירה בחדר של אחותי״ הרגשתי את העקיצה בטון דיבורו.

אלירן. עם שירה. אלירן שאמר שהוא הולך להביא שתייה וחוזר. עם שירה שמאוהבת בו קשות. שניהם ביחד בחדר אחד. לבד.

קמתי ונכנסתי לבית, מתעלמת לגמריי מצעקותייו של סתיו ששאל כמה פעמים לאן אני הולכת.
עליתי במדרגות וראיתי שלושה חדרים סגורים, מנסה לחשוב איזה מהם של אחותו הגדולה ואיזה של אחותו הקטנה. למרות שאף אחד מבני משפחתו של סתיו לא היה בבית עדיין הרגשתי לא בנוח להיכנס סתם ככה לחדרים. בעצם, למי אני בכלל דופקת חשבון? אני אכנס ועוד איך אכנס ואני גם אמצא את שני המסכנים האלה!

פתחתי את אחת הדלתות וזיהיתי שזה חדר של בן, כנראה של סתיו.
ניגשתי לחדר ממול ושמעתי רעש של דיבורים. עכשיו בבירור אני מזהה גם את קולה של שירה.