Ice Queen

פרק 22- לב שבור:

נכנסתי הביתה וראיתי את דניאל במטבח, מבשל משהו.

״תיזהר לא לשרוף את המטבח יא ילד נזק״ התקרבתי אליו בשביל לראות מה יש בסיר.
״פסטה!״ קראתי בהתרגשות. אני מכורה לפסטה!!

״את לא מקבלת, אל תתלהבי״ הוא חייך חיוך זדוני והמשיך לערבב את רוטב השמנת שהיה בסיר ליד.

״למה אתה רע?״ אמרתי בקול ׳עצוב׳.

״כי העלבת אותי. אל תזלזלי בכשרונות הבישול שלי!״ אמר גם הוא באותה נימת קול.

״טוב טוב״, חיבקתי אותו, ״סליחה דניאל המלך״.

״בסדר סלחתי חנפנית. דקה מוכן, שבי״ הוא אמר והלך להביא שתי צלחות.

עליתי לחדרי במהירות לשים את התיק שם ולאחר מכן ירדתי בחזרה למטבח.

״למלך״, דניאל הניח את הצלחת שלו בצד השני של השולחן, ״ולמכוערת״ הניח את הצלחת שלי מולי.

״תיחנק״ אמרתי ולקחתי את המזלג.

״תודה, גם את״ אמר גם הוא והתחיל לאכול.

אצלנו אין דבר כזה ׳בתאבון׳ וכל שאר הברכות, ביני לבין דניאל זה איחולי מוות במקום.

סיפרתי לדניאל אצל מי הייתי ואיך היה, והוא לא הפסיק לבלבל לי את השכל על רוי. ויותר מזה, עכשיו הוא בטוח שאני בקטע של רוי! איך הסבכתי אלוהים..

״נועה, תגידי לו את זה״ הוא אמר והניח את המזלג על הצלחת כי סיים את כולה.

״אין מה להגיד דניאל!״ צחקתי ולגמתי מכוס המים שהיתה לידי.

״את יודעת שיש מה. בסופו של דבר הוא יגלה את זה, בין אם תרצי ובין אם לא. עדיף שהוא ישמע את זה ממך, ובזמן הנכון, מאשר ממקור אחר ואז זה יכול ליצור יותר בלגן״ הוא הרצין והסתכל עליי.

״בסדר״, נאנחתי, ״אני אדבר איתו היום״.

״בהצלחה סיסטר״ אמר וקם מהשולחן.

״חכה!״ צעקתי אליו והוא עצר, ״קח גם את הצלחת שלי״ הושטתי לעברו את הצלחת וקמתי גם.

יצאתי לגינה וישבתי על הנדנדה שהיתה שם.
הוצאתי את הטלפון מכיס השורט וסימסתי לרוי שיבוא לפארק מול הבית שלי עכשיו. אחרי חצי דקה הוא שאל מה כל כך דחוף ושלפני חצי שעה התראנו, עניתי לו שיבוא וזהו והוא אמר שהוא חמש דקות שם.

חשבתי על מה שדניאל אמר, והוא צודק. דניאל הוא כמו כל אח רגיל, הוא יודע להציק הכי שבעולם אבל כשצריך הוא גם יודע לתת עצות לעניין.

יצאתי לפארק שהיה כדקה הליכה מהבית שלי וישבתי על אחד הספסלים, מחכה לרוי.

אז.. זה עכשיו או לעולם לא?
אסור לשמור בבטן. אם יש לך רגש מסויים, אתה חייב להוציא אותו החוצה ולגלות אותו, אחרת הוא יגדל ויגדל ביחד עם תחושת המועקה, ובסופו של דבר הוא יהיה כל כך גדול שהוא יתפוצץ בבום ויגרום לסערת רגשות ענקית בתוכך. זה כמו פצצה מתקתקת, היא תתקתק לאט לאט אך בסוף תתפוצץ ותגרום להרבה נזק שעדיף כבר היה לנטרל אותה ולמנוע את הנזק מראש.
אם נחשוב על זה טוב, למה באמת לשמור בפנים? במה זה יעזור? בכלום. הרצון תמיד הוא לדעת מה הצד השני חושב על דעתך, אז אם לא נגיד לו את הדעה שלנו, איך הוא ידע ויגיב על זה?
כשאתה רוצה לומר משהו למישהו.. אתה חייב לומר לו את זה בהקדם האפשרי. לא משנה אם זה דבר טוב או לא, אתה חייב להגיד את זה.
אז הנה עכשיו אני שמה את הפחדנות והביישנות בצד ואני הולכת לומר לו את כל מה שאני מרגישה כלפיו, מקווה ביני לבין עצמי שהוא יחזיר לי את אותו רגש גדול שיש לי אליו.