פרק 29- התוכנית יוצאת לפועל:

197 17 2
                                    


*נקודת המבט של רוי*


חזרתי מבית הספר וראיתי את חואן עומד במטבח עם עוד כמה אנשים. הוא חיכה לי.

"מה קורה?" שאלתי והנחתי את התיק בצד.

"רוי, היום הגדול הגיע" הוא אמר בחגיגיות.

"ה.. היום הגדול?" מלמלתי בחשש למרות שידעתי על מה הוא מדבר.

"היום שבשבילו שיננת מידע, התחברת לאנשים, היום שבשבילו הגענו הנה והתכוננו כל כך הרבה!" חיוך נפרש על שפתיו.
"היום התוכנית יוצאת לפועל" אמר וסימן לי לבוא אחריו.

הוא הלך לסלון והביא לי רובה ועוד כמה חפצים שיעזרו לנו.

"בשביל מה רובה? אנחנו לא מתכוונים לרצוח אותה, כן?" נבהלתי מעט. הם מסוגלים להכל, אך אני לעולם לא ארשה שיפגעו בנועה.

"תרגע ילד, הכנסתי לשם חצי הרדמה, לא כדורים" הוא גיחך וחזר למטבח כשאני אחריו.

"מתי יוצאים?" אחד האנשים שאל.

"חברים", הוא נעמד באמצע מולנו וכחכח, "אין מפה דרך חזרה. כעת נלמד את ניסים לא להתעסק איתנו. אנחנו נחזיר לו על מה שעשה ונחטוף את בתו".

"נצטרך לחכות שהיא תהיה לבד" אמרתי.

"ובדיוק בגלל זה אנחנו צריכים לצאת עכשיו. מנשה השומר שלהם יצא לקניות, אחיה הגדול בלימודים, והיא לבד בבית. רוי אני אצטרך את עזרתך בלהוציא אותה מהבית, כל השאר מתפזרים לפי ההוראות שחילקתי. חלק מחכים ברכב, חלק מטפלים במצלמות אבטחה, חלק שומרים וחלק באים איתי ועם רוי. שאלות?" הוא אמר במהירות.

אחרי שראה שכולם שתקו הוא פתח את דלת הבית ויצא. התחלנו לצאת כולם אחריו בצעדים גדולים וגאים.

נכנסתי לרכב של חואן ונשמתי נשימה עמוקה.
אני עדיין מתקשה לעכל שאני בדרך לחטוף את נועה עכשיו, את נועה!
ללא ספק אני אתחרט על כך, אני מרגיש מעכשיו את הרצון שלי לצאת מהרכב ולברוח כדי לא לעשות זאת, אך אני חייב ואני אעשה את זה בין אם אני ארצה ובין אם לא.


*נקודת המבט של נועה*


התהלכתי מספר צעדים בגינה, עד שלפתע שמעתי רעש ליד המחסן. התקדמתי לשם בזהירות והסתכלתי מסביב.
מכירים את ההרגשה הזאת שמישהו עוקב אחריכם? שמישהו מסתכל עליכם? זה בדיוק מה שהרגשתי באותם רגעים, וזה מה שגם גרם לי להסתובב אחורה כדי לבדוק שאין שם אף אחד, אך בדיוק כשהסתובבתי מישהו שם את ידיו על עיניי כך שלא יכולתי לראות כלום.

"היי!" צעקתי בקול חזק.
"אמאאא!!!!" התחלתי לצרוח בתקווה שמנשה או דניאל יחליטו לחזור, או שאחד השכנים ישים לב לצעקות.

יד אחרת הונחה על פי וחסמה את צעקותיי. ניסיתי לפתוח את הפה, וכשהצלחתי נשכתי בחוזקה את האצבע של אותו אדם.
הוא פלט אנחת כאב ואחרי כמה שניות שמעתי אנשים צועקים ומדברים ביניהם. לא זיהיתי את הקול של אף אחד.

Ice QueenWhere stories live. Discover now