Ice Queen

פרק 7- משפחת פשע

״נועה מתוקה! בואי לכאן״ אמא קראה לי. גילגלתי את עיניי והלכתי אליה בגרירת רגליים מרושלת שידעתי שהיא שונאת כשאני הולכת ככה.

״תפסיקי!״ פקדה עליי והעמידה אותי לידה בגב זקוף, ממשיכה לנופף בידה לאחת הבחורות שעברה מולנו וידה השנייה מונחת על גבי.

התבוננתי מסביבי וראיתי שיש בבית כחמישים אנשים, שכמובן יכלו להיכנס עוד בבית הענקי הזה.
אף אחד מהם לא היה מוכר לי, כך ששללתי את האפשרות שאלה יהיו קרובי משפחה. בנוסף, כולם היו לבושים חגיגי, כאילו הגיעו לפגישה חשובה. הנחתי שכל אלה עובדים ביחד עם הוריי והם עשו מעין ישיבה בבית ואחר כך התפזרו לאכול ולדבר ביניהם.

אני כבר רגילה שהוריי מארחים בבית ועושים ישיבות כאלה או אחרות לעיתים קרובות. כבר התרגלתי להיסגר בחדר באותם ימים, משום שאסור שאסכן את עצמי ואשמע את השיחות החשובות והסודיות שלהם. ואם ארצה לצאת אפילו רק לשתות, עליי להתלבש מכובד כדי שחלילה לא יהיה מה להגיד עליי, ולרדת בזריזות לכמה דקות ולא יותר. אסור שהבת של ניסים וקרן תאכזב. דניאל שהיה גדול ממני רוב הפעמים נעלם מהבית ויצא עם חברים באותם ערבים, כך שזה לא הפריע לו בכלל.

״תחייכי״ היא דפקה לי מרפק וגרמה לי לחייך חיוך מאולץ.
אחרי שכמה אנשים הסתלקו ונשארנו רק אני והיא, היא נזכרה לדבר איתי ולשאול למה חזרתי כל כך מוקדם.

״סתם״, אמרתי בחוסר חשק, ״היה משעמם״.

״מה עם מאי? למה שלא תלכי לבלות איתה את הלילה ולישון אצלה?״ היא ניסתה להישמע כמו אחת שאכפת לה מההנאה שלי, אבל קולה הסגיר לגמריי כמה שהיא רוצה להיפטר ממני כעת.

״לא.. לא משנה.. אני עולה לחדר אל תדאגי, אני לא אפריע כאן״ סובבתי את גבי אליה ועליתי לחדרי.

אמא לא כזאת. היא אוהבת אותי, היא באמת רוצה לטובתי והנאתי. אבל יש רגעים שאני יודעת שהיא פשוט רוצה שאני אעוף לה מהפנים ולא אפריע לה בישיבות חשובות. לפעמים הייתי כועסת על זה שהיא מסלקת אותי מהבית שלי, אבל כבר התרגלתי והבנתי שזה לא מופנה אליי אישית אז בדרך כלל הייתי משדרת חוסר אכפתיות למילותייה וננעלת בחדר עד שהם יסיימו.

האם אי פעם טעיתם מה היה קורה אילו היתה לכם משפחה אחרת? אני כן.
מה היה קורה אם הוריי הביולגיים זל לא היו נהרגים באותה תאונה ארורה, או שאחי לא היה נעלם ביום אחד תמים? מה היה קורה אם משפחתה של מאי היתה משפחתי, הרי למאי יש משפחה נהדרת ותומכת? מה היה קורה אם היתה לי משפחה מאמצת אחרת, הורים אחרים, אח אחר במקום דניאל..?
לעיתים אני חושבת שהייתי יכולה לשמוח אם המצב היה אחר. יש רגעים שהמשפחה הזאת בלתי נסבלת, בא לי לקחת חפץ ולהשליך אותו עליהם שיישבר עליהם למיליון רסיסים! יש רגעים שבא לי לצרוח עליהם כל כך חזק עד שיצאו לי מיתרי הקול! הרגעים האלה שדניאל מביא חברים הביתה בלי להודיע לפני ואז אני נראית כאילו יצאתי מהמזבלה.. בלי נסבל. יש רגעים שבא לי לקום וללכת, לראות אם באמת יהיה אכפת להם כשאני אלך. אבל כן, אני יודעת שזה כן. אני יודעת שהם לא יוכלו בלעדיי. שעם כל הריבים, הכעסים, המתחים, הם תמיד יאהבו אותי. בכל פעם שארצה לברוח לאנשהוא אני אדע איפה ביתי, מי משפחתי, אני אדע שיש לי מקום ללכת אליו שבו יקבלו אותי תמיד כמו שאני, מקום שבו שלעולם לא יעזבו אותי.
אז עם כל מה שקורה, לעולם אבל לעולם לא הייתי מחליפה אותם תמורת שום משפחה אחרת שבעולם.