Her War

קורבן

מייקל חיכה לגרייס באי נחת. היו לו תחושות רעות והשיחות טלפון מהאנטר לא עזרו בכלל.
"כמעט דאגתי" אמר לגרייס בהקלה כשהיא הופיעה ונאחזה בידו.
"אתה לא צריך לדאוג לי. אני יכולה לעמוד בכל דבר" היא נישקה אותו והוא הניד בראשו בחיוך.
"האנטר מחכה לנו"
"הוא יכול לחכות עוד רגע" אמרה ומשכה את מייקל לכיוון המשרד של האנטר בהתרסה.
"האנטר? מה קרה?" פניו בישרו רעות. גרייס לא יכלה לפרש את משמעותם אך הדאגה לו היתה גדולה.
"המברק מיועד לך. זיהיתי את השולח ופתחתי. אני באמת מצטער אבל- שלחתי אנשים אחריו"
"מתי זה הגיע?"
"לפני כמה שעות"
היא לקחה את המכתב בידיים רועדות וקראה אותו בעיניה.
׳גרייס?
אני לא בטוח מה הדבר הנכון לעשות. זה המכתב הרביעי שכתבתי ועדיין לא הגעתי להחלטה.
מאז שהכרנו ידעת תמיד מה לומר לי ואיך להתמודד עם ה- אופי המוזר שלי. לא שאלת או חשדת והיית החברה הכי טובה שהיתה לי מעולם.
הייתי צריך להסתפק בכך, אבל לא יכולתי, ואין לי את מי להאשים מלבד את עצמי. האמנתי שאני הטוב מכולם ושמגיע לי הכל. קצת כמו אבא שלי בעצם, אבל הוא חזר לדרך הנכונה ואני נותרתי בשלי.
פגעתי בך. פגעתי באנשים שאת אוהבת. כריס פעל נגדך רק כי האמין שכך אני אפסיק לחבב אותך, הוא חשב שאני רודף אחרי האהבות שלו. זה לא נכון וכך פגענו בך שנינו. ופגעתי באהבה שלך, במייקל.
אני לא יודע מה לומר או לכתוב. מצטער פשוט לא יפצה על כך. אבל אני מצטער. באמת שאני מצטער.
כעת הגעתי להחלטה.
גרייס,
אני מבטיח ונשבע, שלא תראי אותי יותר בתקופת חייך הנוכחית. אני אעלם כאילו בלעה אותי האדמה וגם אם תחפשי אותי, לא תמצאי, כיוון שאיני ראוי למחילה מכבודך.
אהבתי אותך ואני עדיין. לתמיד.
שלך, ואולי כמו אחי, במותי, סאם.׳
"איפה סאם?"
"אנחנו לא יודעים. נעלם אתמול בערב ומאז לא הופיע. שלחתי סוכנים למציאתו. כנראה שהספיק להתרחק"
חייל נכנס בריצה ומעטפה אדומה בידו.
"המפקד. התראה!"
"גרייס!" האנטר צעק את שמה כשעיין במהירות בדברים הכתובים במברק.
"סאם! הוא בסכנה"
"אם אני אתפוס אותו, אני אהרוג אותו בידיים חשופות" כעסה גרייס וקרעה את המברק לשניים ואז לארבע.
"איפה המטוס?"
"מעל הים כרגע, אזור 98 דרום" נשמע קול מהטלפון.
האנטר סימן לגרייס ומייקל למהר והם ירדו אל מתחת לאדמה.
"יחידת הבקרה 701. הם אחראים על התנועות האוויריות במרחב של המדינה, דרכם נוכל אולי לעצור את סאם מפעולה טיפשית"
הם נכנסו וגרייס הוזמנה לשבת על כיסא מול מסכים גדולים מלאים בסימנים שנעו בקצב איטי. גרייס קיבלה אוזניות ותודרכה על המילים המתאימות לבטיחות בקשר.
"הוא שומע אותך" אמר הבקר, "תתחילי לדבר"
"סאם מ-701. מקבל אותי?"
"גרייס? חמש. מקבל אותך"
"מה אתה מתכוון לעשות?"
לקיים את מה שהבטחתי. להיעלם"
"אתה מתכוון להתאבד?"
"כן. וחשבתי שכאן הכי מתאים. במטוס שלי, מעל הים. אני לא רוצה שאחרים ייפגעו"
"אני אפגע סאם. מבחינתי אתה רוצח את אחד החברים שלי. אל תעשה את זה!" קולה נשבר.
"איך את יכולה להישאר חברה שלי אחרי שהרסתי את חייך?"
"כי אני יודעת, בוודאות, ששם בפנים נמצא הסאם שאני מכירה. שהיה החבר הכי הכי טוב שלי. שהיה איתי ברגעים הקשים ושלמד איתי לכל מבחן ושגם אחר כך דאג לנחם אותי כשנכשלתי. אבל יותר מהכל, אתה יודע מה?"
היתה שתיקה קצרה ואז הוא נשמע, "מה?"
"אמרת לי שאתה אוהב אותי ושאחכה לך. אני אוהבת אותך גם. אתה אחי ואני רוצה שתהיה כאן לצידי"
"רצחתי את אחי" הוא אמר וקולו מלא בצער וחרטה.
"את מה שקרה אי אפשר לשנות. עליך לחיות פעמיים, פעם אחת גם בשבילו. היה האדם הטוב שהינך"
גרייס שתקה. הקו דמם. והאנשים הרבים שעמדו סביב העמדה, עקבו אחר תנועת המטוס הבודד.
"גרייס, אני מצטער"
"אל תצטער. תפעל כדי לכפר ולהיות ראוי לסליחה. סאם?" הסימן הירוק, החץ שהיה נקודת החיים של סאם, נמחק מהמפה.
"האנטר? מה קרה?" קולה של גרייס נשבר ואזעקה נשמעה ברקע.
"הזניקו חילוץ. אנחנו נמצא אותו"

גרייס ישבה במסדרון. על הרצפה כי לא היו כיסאות.
אנשים חלפו על פניה, מדברים בקולות שקטים ומתוחים.
"הכל בסדר גרייס" אמר מייקל וניסה לתמוך בה.
"אני כועסת על עצמי. סאם תמיד היה נתון ללחץ ומתח נפשי. תמיד רצה לשמח את כולם, להוכיח את עצמו. להיות הכי טוב. ואני דרשתי ממנו לשלם על מעשיו. עין תחת עין."
"זה לא אשמתך. אולי השפעת עליו אבל בסוף הבחירה היתה שלו. ניסית גם לשנות את דעתו, להסביר את עצמך"
"מייקל, אני מפחדת"
"ממה?"
"לאבד הכל. את כל מי שקרוב אלי ואוהב אותי"
"זה לא יקרה. יש אבדות בחייך ולקראת הסוף תאלצי להיפרד גם מאלה שאוהבים אותך. אבל אני מבטיח לך, האהבה שלהם אליך לא תשתנה והם יהיו איתך תמיד לכל מקום שתלכי. ואני כאן איתך, אני אוהב אותך. יותר מזה?"
היא חייכה ונגבה את הדמעות שזלגו מעיניה.

"בואו, סאם על המסוק בדרך לביה"ח" האנטר התקרב אל השניים וקמטים ירשו את פניו.
"מה מצבו?"
"כרגע אי אפשר לדעת. ברגע שנגיע לשם, נדע".

הם נכנסו לביה"ח ורופא קיבל את פניהם.
"הוא בסדר. אני לא יודע איך להסביר לכם אבל את ההתרסקות הוא שרד"
איש צבא נוסף הצטרף אליהם.
"המפקד! תראה" הוא הניח בידו של האנטר מסמך.
"גרייס. תשמעי. חלקים רבים עדיין לא נמצאו. אבל החלק החשוב ביותר, ואולי גם המהותי ביותר נמצא. הטייס, כך נראה, פלט את עצמו רגע לפני ההתרסקות. על פי המדידות ניתן להעריך שהפליטה התבצעה עשרים מטרים מעל הים. לטייס שלום. הארוע נחקר"
"מה? איך? למה?" גרייס היתה מבולבלת ומחשבות רבות טרדו אותה.
"הוא התעורר" אמר הרופא וסימן להם לבוא בעקבות האחות לחדר.
"סאם?"
גרייס הביטה בו בדאגה. הוא לא השיב מבט ורק בהה בתקרה בעצב.
"סאם?" היא ניסתה שוב והתקרבה אליו בחשש. הוא הסתובב לעברה ואז שב לתנוחתו הראשונה. בזוית העין שמה לב גרייס לאנשים שליוו אותה וכעת יצאו מהחדר.
"סאם ספר לי" ביקשה כשהיו לבד.
"למה קשת בענן מגיע אחרי גשם?"
"מה?... אני מניחה שמכיוון שקרני השמש עוברות בטיפות הגשם הן יוצרות אשליה צבעונית"
"אבל למה?" פתאום היא הבינה.
"אחרי משברים וסופות בחיים, מגיע הרגע היפה הזה שיכול להתקיים רק בזכות השבר ורק בזכות הגשם"
"גם לי זה יקרה?"
"גם לך"
"אני באמת שמח בשבילכם. את ומייקל"
"אתה רוצה לספר לי? מה היה שם?"
"המילים שלך. הם כמו קרני השמש בתוך ענני הגשם. ואני בוכה ואת הופכת הכל לקשת יפה. המילים שלך הצילו את חיי"
"תודה"
"את מודה לי? על מה?"
"הצלת את חייו של החבר הכי טוב שלי. בחרת בחיים. אתה גיבור וזה לא יהיה קל עכשיו. אבל אני כאן איתך, ואהיה איתך כל הדרך. אני מבטיחה"

סאם שוחרר באותו שבוע ועלה לדין. גרייס היתה שם איתו וכשנקבע דינו למאסר 5 שנים לאחר הקלות על עבר מקצועי ועל סעיף נפשי, גרייס היתה הראשונה לתמוך.
סאם ריצה את עונשו, וגרייס ניסתה בכל כוחה לא לכעוס עליו.

_____

"מחר יהיה טוב"

"זה מה שנהגת לומר לי כשהייתי קטנה. שמחר יהיה טוב. אם נתאמץ מספיק והאמין בכך"
גרייס ובן ישבו יחד בביתם הקטן הסמוך לאחוזה ושוחחו על המסע שעשתה.
"ואת חושבת שמחר יהיה טוב?"
"אני לא חושבת, אני יודעת"
הם הביטו בשמש הנעה לאיטה בשמיים.
"אתה יודע, הצלחתי לשמור על קור רוח כמו שלימדת אותי. לא השתמשתי באלימות, מילולית או פיזית, כלפי סאם. אני מרגישה נבגדת אבל גם חזקה יותר"
"אני חושב שכעת את מוכנה לשליחות שלך. עברת את המבחן בהצלחה. לפחות את החלק הראשון בו עברת"
"איזה מבחן?"
"מבחן החיים"

עד כאן הסיפור של גרייס וזה הזמן לסיפורים חדשים.
נתראה.